מערכת ציפיות מאמן? נשאל זאת כך: מה הציפיות שלכם מיהודית רביץ אחרי כל שנות השתיקה שלה על רקע מציאות חיינו? תקשיבו לשיר הזה. מופתעים? אז ככה: חשיבת הקאמבק של רביץ היא מחוץ לקופסה. בוגרת, שקולה, לא מחפשת להמציא את עצמה מחדש.
דווקא על רקע המצב הכאוטי ששורר במקומותינו, היא באה לחזק את המוטו של קהלת שאין חדש תחת השמש. מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה. בעולם שלנו, שולטת השגרה. אדם השוקע בשגרה, עלול לאבד את מיטב ימיו בעיסוקים אשר בסופו של יום יתבררו לו כחסרי משמעות בפרספקטיבה של שנים. לכן העצה היא: "לך אכול בשמחה לחמך/ ושתה בלב טוב יינך" וגם: "ראה חיים עם אישה אשר אהבת".
רביץ מאמצת את התפיסה של קהלת על משמעות החיים ועל הדרך שבה על האדם צריך להתנהל בעולם הזה, שבו תכלית החיים ואי-הוודאות שולטים. קהלת משלים עם אקראיותם של החיים ועם הידיעה שהמוות הוא גורל בלתי נמנע לכולם. הוא קורא לאדם ליהנות מהחיים, לנצל את הרגע, לפעול ולעשות טוב עד כמה שניתן. המסר המרכזי בפרק הוא שאין לאדם שליטה מלאה על חייו, ולכן חשוב שימצא שמחה במה שיש לו ויחיה את חייו במלואם – דווקא מתוך ההבנה של מגבלות הקיום האנושי.
המוסיקה – נעימת לכת, אקוסטית למהדרין, "שפויה" כמו ההגות שבטקסט. קווי מתאר מלודיים שאינם קורצים לפסגת המצעד, טוהר פונקציונאלי. אם דיברנו על ציפיות, לא אתעמת עם מי שהתאכזב, אבל אני מאמין לרביץ שזה הראש שלה נכון לעכשיו.
צילום: מרגלית חרסונסקי
יהודית רביץ קהלת פרק ט׳
לך אכול בשמחה לחמך/ ושתה בלב טוב יינך
בכל עת יהיו בגדיך לבנים/ ושמן על ראשך אל יחסר
ראה חיים עם אישה אשר אהבת
כל ימי חיי הבלך/ אשר נתן לך תחת השמש
כל ימי הבלך
כי החיים יודעים שימותו/ והמתים אינם יודעים מאומה/ כי נשכח זכרם
גם אהבתם/ גם שנאתם/ גם קנאתם/ כבר אבדה
ואיך חיים עם אישה שאהבת/ כל ימי חיי הבלך
אשר נתן לך תחת השמש/ כל ימי הבלך
