אורי כלטוב משתף בתסביך פסיכולוגי שבו ה”אני” חווה חוסר ביטחון, חרדה או פגיעות שמקורם בילדות, ומחפש הצלה או תיקון דרך הדמות האימהית. יכולים לפרש את השיר כתסביך אדיפוס, שבו הילד נקשר בעוצמה לאם ורואה בה מקור לביטחון ולסיפוק רגשי. כאשר הילד חווה חוויות של חוסר ביטחון, הזנחה או פחד, הוא עלול לפתח תלות רגשית בדמות האם גם בבגרות, מתוך צורך בלתי מודע לקבל ממנה הגנה, אהבה ותיקון לפצעים רגשיים מוקדמים. מומלץ להעביר לניתוח פסיכולוגי.
לא נראה שטראומת התסכול והבלגנים האישיים עברה למוסיקה. כלטוב בחר לחגוג עליה. היא אינה נשמעת פסקול של משבר ומצוקה היסטריים. המוסיקה מחויכת עד משועשעת בלחן, בקצב, בעיבוד העשיר. יש בה מהלכים מלודיים מפתיעים, שירה מחוספסת שמתפתחת לשירה מקהלתית מתוזמרת להפליא בהפקה משדרגת. בהאזנה שניה ושלישית התאהבתי יותר.
אורי כלטוב אמאלה תסריט וקונספט: אורי כלטוב, אורי אייזנמן, אורי יקותיאלי ויונתן הלר במאי: אורי אייזנמן צילום: יונתן הלר
כל היום מתחנן רק שמישהו / ישיר לי שיר ערש, אה
אור בחוץ שוב עושה לי מיגרנה / תדליקי ת'חושך, אה
לזייף את הטעם לקום / וביד אין לי שום דבר
לעקם לחיוך את הפה/ לערבב עם חמש סוכר
ואמאלה/ בראש שלי שנים מלא שדים
משחקים במי צועק הכי חזק/ ואם אלך לישון כדי להימלט
מכל הבלאגן הזה אשאיר לי רק אבק
ואם הלב שלי רוצה לאמאלה/ ואם השיכרון שבי חורך את הבשר
אז כל אימת שכך אלך קיבינימט/ שכחתי מי אני כמעט, רוצה בחזרה
כל היום מטשטש עקבות/ זה הרבה לנקות, זה רע
להרוס, להרוס את הכל / איזה פרא אדם אתה/ ותדע שכולם רואים
אמאלה/ בראש שלי שנים מלא שדים
משחקים במי צועק הכי חזק/ ואם אלך לישון כדי להימלט
מכל הבלאגן הזה אשאיר לי רק אבק/ ואם הלב שלי רוצה לאמאלה
ואם השיכרון שבי חורך את הבשר/ אז כל אימת שכך אלך קיבינימט
שכחתי מי אני כמעט/ יותר כבר לא יכול
אימת שכך אלך קיבינימט/ שכחתי מי אני כמעט, רוצה בחזרה
