ביוטיוב סופרים את מספר הצפיות. הוא מרקיע שחקים. צפו בקליפ. תנו לתמונות לדבר. ישראל 2025. מלחמה, חטופים, הפגנות. בהיכל מנורה ישראל חוגגת עם נסרין קדרי המארחת את סאבלימינל והצל. מחברים שלושה להיטים. "הסוד", "החלום של כל גבר" ו"את אותי שופטת" ונותנים בראש. הקהל באקסטזה.
לא כל הציבור מרגיש אותו דבר או חי באותה מציאות. יש מי שחווה את המלחמה מקרוב, ויש מי שמרגיש ש”המדינה כולה באבל”. אבל יש גם כאלה שמרגישים שחייבים להמשיך – לחיות, לשמוח, לא להיכנע לפחד.
במדינה כמו ישראל, חיים תחת מתח הם מציאות מתמשכת. במובן מסוים, אנשים למדו לנהל חיים “רגילים” גם כשהעולם רועד.
קיום הופעות והשתתפות בהן בזמן מלחמה ומשבר הוא תופעה מורכבת שיכולה לנבוע מרצון לברוח מהמציאות, לשמור על נורמליות, לחגוג תרבות וזהות, ולגלות חוסן נפשי. אנשים פונים למוזיקה – במיוחד למוזיקה קצבית ושמחה – כדי לברוח מהמציאות, גם (ואולי בעיקר) כשהיא קשה. מוזיקה מזרחית, על המקצבים והאנרגיה שלה, מספקת פורקן רגשי – שמחה, בכי, תקווה, ושייכות. התגובות לתופעה זו הן אישיות ויכולות להיות מגוונות. יש מי שמכוון אצבע רק כלפי מוזיקה מזרחית, אך לא שואל למה מתקיימות הופעות אחרות, או מסיבות באזורים אחרים. זה מעלה שאלות של ציפיות חברתיות שונות מקבוצות שונות – וזה עצמו שיח שראוי לנהל.
התופעה שבה קהל חוגג בהופעות בימים שישראל אבלה על אלפי חלליה, נרצחיה וחרדה לחטופיה – היא מורכבת ונובעת ממספר גורמים פסיכולוגיים, חברתיים ותרבותיים.
בריחה והסחת דעת: מוזיקה ובידור יכולים לשמש ככלי בריחה זמני מהמציאות הקשה והמלחיצה. השתתפות בהופעה מאפשרת לאנשים להתנתק מהדאגות והחרדות היומיומיות, ולו לכמה שעות. המוזיקה המזרחית, עם הקצב והשמחה שבה, יוצרת אווירה של חגיגה ושחרור, המנוגדת לתחושות הקשות של המלחמה והאובדן.
שמירה על שגרה ונורמליות: גם בזמנים קשים, אנשים מחפשים אחר תחושת שגרה ונורמליות כדי לשמור על יציבות נפשית. המשך קיום אירועי תרבות, כמו הופעות נותנת תחושה שהחיים נמשכים למרות הכל.
ביטוי תרבותי וזהות: מוזיקה מזרחית היא חלק חשוב מהתרבות והזהות של חלקים גדולים באוכלוסייה בישראל. השתתפות בהופעות היא דרך לחגוג את התרבות הזו ולחזק את תחושת הזהות הקולקטיבית. המוזיקה יכולה להוות מקור נחמה וחיבור לשורשים ולמסורת, במיוחד בזמנים של חוסר ודאות.
עמידות וחוסן נפשי: היכולת למצוא שמחה וליהנות גם בזמנים קשים יכולה להיות סימן לחוסן נפשי ולכוח עמידה. המשך החיים והיכולת לחוות רגעים של אושר יכולים לחזק את הרוח ולתת תקווה. יש אנשים שמרגישים שהמשך השגרה וההשתתפות באירועים משמחים היא סוג של הצהרה על החיים ועל הרצון להתגבר על הקשיים.
תגובות אישיות מגוונות: לא כל הציבור מרגיש אותו דבר או חי באותה מציאות. יש מי שחווה את המלחמה מקרוב, ויש מי שמרגיש ש”המדינה כולה באבל”. אבל יש גם כאלה שמרגישים שחייבים להמשיך – לחיות, לשמוח, לא להיכנע לפחד לא כל האנשים מגיבים למצבי משבר באותו אופן. יש אנשים שמוצאים נחמה וחיזוק במוזיקה ובידור, בעוד שאחרים עשויים לחוות זאת כחוסר רגישות או כהתעלמות מהמצב. לפעמים יש פער בין קהלים: מי שמפגין בתל אביב, מי שבדרום סופג טילים, מי שממהר למקלט כל חייו – לא תמיד חווה את האירועים באותו אופן. הציבור של המוזיקה המזרחית כולל הרבה קהלים מהפריפריה, מהמעמד הבינוני-נמוך, שלפעמים מרגיש שלא נספר או לא נשמע – והם מוצאים במוזיקה הזו כוח וביטוי.
