"בא מלמטה" של איתי עברון הוא שיר רוק קברטי-תיאטרלי שמציג דיוקן עצמי חסר מעצורים של אמן צעיר הנאבק בין הצורך להתקבל לבין הדחף להיות נאמן לאש הפנימית שלו. זהו שיר על זהות, מעמד, שאפתנות ועל הסירוב להתנצל על מי שאתה.
אחד המהלכים המעניינים בטקסט הוא המעבר מגוף שלישי לגוף ראשון. בתחילת השיר הוא מתואר כמעט מבחוץ: "הילד בן עשרים וארבע עוד לא התחמם/ נותן את מה שיש בכל הכוח, מתלהם". הוא "הילד", "התינוק המגודל", דמות שאחרים שופטים ומגדירים. יש כאן מבט אירוני, כמעט ביקורתי, על עצמו. כאילו המספר בוחן את עצמו דרך העיניים של החברה.
אבל ככל שהשיר מתקדם, ההגנות נופלות. מהתיאור החיצוני מגיע רגע ההתגלות: "כן, אני בא מלמטה". בשלב הזה – השיר הופך מהתבוננות עצמית להצהרת זהות. מה שהיה בתחילה דיווח הופך להכרזה.
"בא מלמטה" בפזמון אינו מדבר בהכרח על עוני או רקע חברתי. "מלמטה" כאן הוא מצב נפשי. זהו המקום של מי שלא גדל בתוך הממסד, לא הגיע מהמעגלים הנכונים, לא למד להתנהל בנימוסי האליטה התרבותית.
כאשר הוא שואל: "תגידו מי פה שר יותר יפה ממני מי צועק חזק יותר ממני" – זו אינה יהירות פשוטה. זו תגובת נגד לשנים של פקפוק. ניסיון להחזיר מלחמה למי שביקש להקטין אותו.
הדמות בשיר היא אדם פגיע מאוד שמסתתר מאחורי כוחנות. מצד אחד: "שנים אני קיוויתי שלהיות נחמד זה המשחק" ומצד שני: "היום לוחץ על טריגר ויורה". זהו מעבר מהתפשרות להתפרצות. למעשה, כל השיר נע על הקו הדק שבין צורך בהכרה לבין זעם על כך שלא קיבלת אותה.
השיר מזכיר מסורת של רוק תיאטרלי וקברט מודרני. המשפט "קאט" מרגיש כמו הוראה על סט צילומים או בתיאטרון. גם השורות "דרמטי יותר מכל המלצרים בתל אביב" מלאות מודעות עצמית והומור. הוא יודע שהוא מוגזם. אבל לא מנסה להסתיר את זה, הופך את ההגזמה עצמה לאמנות.
השורה החזקה ביותר אינה דווקא הכרזת ה"אני בא מלמטה", אלא "זה לא מוכר, זה לא קונה הקנאים יתפוצצו כשיגלו לאן הגעת". זו נקודת מפנה בשיר. כאן הוא מפסיק לבקש אישור ומתחיל לבנות את עצמו מתוך ההתנגדות שהוא פוגש.
השירה המתפרצת והתזמור המלווה הם חלק מהמסר עצמו. לא שיר שאמור להיות "יפה" במובן הקלאסי. אלא גדול, רועש, מוגזם, כמעט אקספרסיוניסטי. כאשר הטקסט מדבר על מישהו שלא מסוגל "להוריד ווליום", גם המוזיקה מסרבת להוריד ווליום. העיבוד למעשה מאשר את הדמות במקום לרסן אותה. בתוך הסגנון הקברטי זה עובד, משום שהדמות עצמה היא דמות של פרפורמר שחי על הקצה בין וידוי להופעה.
"בא מלמטה" הוא שיר על אמן צעיר שמסרב להתיישר לפי ציפיות הסביבה. הוא מתחיל כפורטרט של בחור "יותר מדי" רועש מדי, דרמטי מדי, רגשי מדי ומסתיים כהצהרת ניצחון. הרוק התיאטרלי, ההומור העצמי, ההתפרצויות הקוליות והמעבר מגוף שלישי לגוף ראשון יוצרים שיר שהוא לא רק סיפור על הצלחה, אלא על המאבק לשמור על האישיות שלך בדרך אליה. זהו שיר שמעדיף להיות מוגזם ואמיתי מאשר מאופק ומקובל.
צילום סטילס: מיכל כהן
איתי עברון בא מלמטה
הילד בן עשרים וארבע עוד לא התחמם
נותן את מה שיש בכל הכוח, מתלהם
זה התינוק המגודל, המטורלל
שלא מסוגל לשבת רגל על רגל בלי להשתעמם
אמרו לו ״תוריד מעט ת׳ווליום, אתה קצת צועק״
אבל הוא תתנו לו רק לריב עם איזה מצטדק
הבנאדם לא מסוגל לשמור פאסון, לשמור על פוקר פייס
גם אם חייו תלויים בזה הוא יתפרק
מטיל ספק, להשתתק
מול כל אותם האנשים ששואלים מאיפה באת
להשתבלל, להיזרק
או לצרוח להם את זה בפרצוף-
כן, אני בא מלמטה
אני בא מלמטה
תגידו מי פה שר יותר יפה ממני
מי צועק חזק יותר ממני
קאט
באתי להתפוצץ עליכם, תחפשו מקלט
זבל שיוצא לי מהפה, מזל שזה מוקלט
שנים אני קיוויתי
שלהיות נחמד זה המשחק
היום לוחץ על טריגר ויורה-
טאק, טאק, טאק
תן סיבה טובה אחת לשתוק
נו? אני מקשיב
דרמטי יותר מכל המלצרים בתל אביב
תשנה מקצוע, לך קולנוע
תתלבש אחרת, תשתנה
זה לא מוכר, זה לא קונה
הקנאים יתפוצצו כשיגלו לאן הגעת
זה רק בונה, אל תפנה
אתה לא מספיק כמו שאתה עכשיו
כן, אני בא מלמטה
אני בא מלמטה
תגידו מי פה שר יותר יפה ממני
מי צועק חזק יותר ממני, לא
אני בא מלמטה
אני בא מלמטה
תגידו מי פה שר יותר יפה ממני
מי צועק חזק יותר ממני, לא
אל תתפתה, זה מתחבא
זה מסתתר ברגעים שיחשבו שכבר ויתרת
תיתן להם להתפלא
אתה תביא את זה לאללה
אתה תרים את זה למעלה
אני בא מלמטה
אני בא מלמטה
תגידו מי פה שר יותר יפה ממני
מי צועק חזק יותר ממני, לא
אני בא מלמטה
אני בא מלמטה
תגידו מי פה שר יותר יפה ממני
מי צועק חזק יותר ממני, לא
אני בא מלמטה
