תצמדו לסלואו. דנה ברגר מצמידה לסלואו של פעם. "מתנות של זמן" (רונית שחר-מאיה הרמן) שיר הנושא לוקח אתכם לשם. הטקסט אינו דרמטי, לא תסכול, אלא השלמה עם ההווה והתרחקות מן העבר. העבר מתקשר למשברים, חסרים, דמעות. בהווה – אינה עוד נלחמת במערבולת הרגשית הזו. בוחרת להשלים עם האהבה הנוכחית, עם ההורות העכשווית. אלה מאפילים בגדול על כל "השדים הישנים". יש רגיעה גדולה אחרי הסערות. מה שלא עשה השכל, עשה הזמן.
ההשלמה מגיעה בצלילים של פעם, לעמעם אורות, צעד איטי, מנגינה וקצב מצמידים, עיבוד בראס סקשן של להקות ריתם נ' בלוז בנוסחי השבעים. הביצוע מוביל למקומות האלה, טון של געגוע, אבל גם החלטיות בבחירה.
דנה ברגר היא מזמרות ה"אמצע", כבר אינה מכוונת לרוק בועט. היא יודעת לבחור שירים תואמים לאמירה-תחושה שלה. ההבעה מלאת כוונה, ובמיוחד בשורה "אני בוחרת בך". העיבוד וההפקה של יוסי פיין הם סוג של התרפקות שמתכתבת עם העבר, אבל מגיעה גם להווה.
ממשיכים בצעדי סלואו ב"תראה אותך" (רותם כהן-דנה ברגר), גם כאן שיר על השלמה עם יחסים ארוכים. מעלה הנמקות להישארותה עם אותו בן זוג משך זמן רב. אין אופציה אחרת. היא פונה אליו בגוף שני. מצליחה לשיר את תחושותיה באינטימיות משכנעת. גם כאן ההפקה עטפה בצליל כינורות. הביצוע מלודרמטי אינו מדגיש קונפליקט או משבר אלא תעצומת נפש ( "איך אתה חשוב לי מתמיד"). העיבוד עטף את השיר בתזמור כלי מיתר מעט מנופח נוסח פסי הקול של סרטי ג'יימס בונד.
גם "תחזרי אליו" (איתי פרל-דנה ברגר) מתמקד ביחסים. הפתיחה הקצבית מזכירה את I Put A Spell On You, אלא שכאן שום כישוף לא יעזור. אין סיכוי שמשהו ישנה את האיש "המשונה והארור" שהיא עזבה. למרות זאת, היא שומעת עצה ממי שמביט על מצבה מהצד – "תחזרי אליו". הטקסט לא יתכתב עם פמיניסטיות מלאות גאווה נשית, משום שעיקרו – ברירת מחדל: תחזרי אליו למרות שהוא מקלל ומאשים אותך. עזבי אהבה. גם אם המחיר הוא ויתור על רגשותייך, גם אם עלייך לשקר – זה מה שאת אמורה לעשות עכשיו. סיבות? את לא הופכת צעירה יותר, הזמן עובר ולא יהיה אחר – טוב יותר.
כמו שדנה ברגר שרה את השיר, ההזדהות התחושתית עם הנרטיב מגיעה עד כאב קשה ומיוסר. הלחן והעיבוד העשיר הם פסקול (גם כאן מזכיר משהו שירי נושא של סרטי ג'יימס בונד) שהופך את הסיפור למלודרמה אישית המגיעה מעומק הנשמה והופכת זעקה. ברגר, כנראה, חשה יותר מהמאזין את הטראומה האישית עליה היא שרה.
ועוד בלדת סלואו: ב"לכתוב שיר אהבה" (מאיר גולדברג-דנה ברגר) קיים פרדוקס "מצד אחד היא הוא שרה: "זה שאני לא יכולה לכתוב שיר אהבה/ זה לא אומר שאני לא יכולה לאהוב". האם היא יכולה? בהמשך השיר מתברר שעשיית האהבה לא ממש מתממשת – "הייתי רוצה לעשות לך טוב, ולדעת שיהיה בינינו משהו קרוב", כלומר האהבה בכל זאת נשארת בגדר משאלה. לא ברור אם כותב הטקסט (מאיר גולדברג) התכוון לאירוניה עצמית. המוסיקה (מלודיה) כאן פחות מוצלחת, מה שהופך את השיר לאחד מהפחות בולטים בדיסק.
"אהבה היא חוצפה" שכתוב (מאיר גולדברג) בפשטות יפה אינו מצליח להתרומם בגלל עיבוד והפקה בומבסטיים. "על ברכי" (מילים ולחן: דנה ברגר) מצטרף לשירים החלשים באלבום. שיר על יחסים, שאינו מבהיר מה טיב הקשר בין השניים – אם מדובר בזוג שנפרד ורוצה לחזור או שזה קשר מחוץ לקשר זוגי, והיא רוצה עוד פעם אחת מבלי "לפרק את הכל". המוסיקה אינה מצליחה לשמש עלה תאנה לטקסט.
"לבנות ולהרוס" (מאיר גולדברג) לא יכנס לרשימת המועדפים שלי מהאלבום החדש. דנה שרה על עולם כמנהגו נוהג, החיים זורמים בשגרה ובמחזוריות מבאסות, קיימת חוקיות מעצבנת של בניה והרס? מה חדש? – אין חדש. נדוש. מעין ראפ בעיבוד מיתרים סטייל "הצליל של פילדלפיה". (ז'אנר סול משנות השבעים) יוסי פיין – במקום לתת לזמרת להגיד את דברה, לקח אותה לעולם המוסיקלי האוסוציאטיבי שלו. יצא ערבוב של דברים מנוגדים. מסמוס את האמירה. פספוס. "הקירות שלי", הוא טקסט פשטני. את התובנה של "הקירות שלי מדברים אלי" אפשר היה לתמצת בשלושה משפטים, אבל בטקסט נלעסה המטפורה עד דק.
צרויה להב סיפקה מילים מופלאות על יחסים – "אל תאמין לי", והחיבור למוסיקה של פוליקר מעניק לדנה ברגר עוד שיר טוב לאלבום. אל תאמין לי היא אומרת למי שאיתה, כי אני לא מאמינה לעצמי. מה שנראה על פניו אמיתי – אינו כזה, אבל אי אפשר לדעת מה אמיתי…
מי שביקשה בתשעים "שלח לי שקט" במסגרת להקת "בלאגן", כבר אינה חווה בלגנים, אינה נזקקת לשקט ההוא אלא משלימה עם השקט הזה. הזמן עושה את שלו, מחלק מתנות, שפעם לא חילק, ועדיין היחסים בינו ובינה אינם מבטיחים גן של שושנים אדומות.
דנה ברגר מנסה לחצוב מתוכה אמת על יחסי הבינו-בינה. כיוון שאינה "סינגר סונגרייטרית" מובהקת עליה לשאוף לתמהיל שיהיה קוהרנטי. הניסיון להעניק לה ערכים מוספים בהפקה מוסיקלית רב שכבתית עם דגש על עיבודים לכלי מיתר יצר רמה לא אחידה בין השירים, אחדים יפים מאוד, שיכנסו לקלאסיקה שלה, אחרים פחות.

שירים: לבנות ולהרוס, מתנות של זמן, תראה אותך, תחזרי אליו, הקירות שלי, לכתוב שיר אבה, אהבה היא חוצפה, על ברכי, אל תאמין לי, תראה אותך Outro

הפקה מוסיקלית ועיבודים: יוסי פיין עיבודים לכלי מיתר: דניאל קורן.

צילום: מרגלית חרסונסקי