האנגלים מאוהבים בנער בן 18 שנשמע כאילו קולו התחלף לא מזמן. הוא מגיע היישר מהתיכון, משפחה ממעמד הפועלים בקליפטון נוטינגהם. אבל זה אינו הטינאייגר הבריטי הטיפוסי. ג'ייק באג נשמע כאילו הגיח ממנהרת הזמן (סיקסטיז) ל-2012. אני מקשיב לשיר מס. 5 Simple As This. כשסיימון וגרפונקל היו נערים בתחילת הקריריה שלהם, הם שרו ככה, עוד לפני שהפכו לצמד האולטימטיבי של הפולק-רוק.
ג'ייק באג הוא סינגר-סונגרייטר מלא ביטחון, שנואל גלאגר והסטון רוזס כבר לקחו אותו לחמם אותם. פעם כוכבים היו נולדים ככה – כשאפילו אין להם זמן להיכשל. באג כזה אינו עושה כמעט באגים. הכישרון שלו מפחיד.
השפעות? האנגלים הלכו אחורה עד סגנון ה – skiffle העתיק (מוסיקת פולק שהייתה פופולארית בשנות החמישים). אני שומע כאמור סיימון וגרפונקל, אני בטוח שמשהו יזהה משהו מדילן, מדונובן של הפולק הפסיכודלי ועוד ממשהו כמעט אנכרוניסטי – רוקאבילי. אין כאן חיקוי. באג ספג מהפולק והבלוז והקאונטרי המסורתיים, אבל הוא לגמרי מקורי. בשיר Two Fingers שיצא כסינגל הוא עושה שימוש פשוט ויפה בסנייר כדי לשיר I drink to remember / I smoke to forget "אני שותה כדי לזכרו/ מעשן כדי לשכוח". ג'ייק באג הוא סטורי טלר שמגיע מהרחובות של נוטינגהם כדי לכתוב ולשיר Seen It All על מפגש עם פושעים: "where a friend took me aside, said 'everyone here has a knife".  כמו האקדח היורה בסוף הסיפור הצ'כובי – זה נגמר ברצח בגינה. The Ballad of Mr Jones מוצאת את המציצן הצעיר בוחן נקמה של אדם במי שהרגו את אשתו.
גילוי לב כן, נאיביות הם סממנים בולטים. באג מגיע עד כמעט שירים עירומים כביום היוולדם. קול וגיטרה אקוסטית, ולעיתים נוספים כלי מיתר והקשה כמו ב – Note To Self. וכמה בוגר ואלגנטי הוא נשמע בשיר אהבה כמו Broken. ב- Two Fingers, שיצא כסינגל, באג שר בגעגועים על שיטוט ברחובות קליפטון, כשהוא וחבריו עישנו גראס, מתחבאים משוטרים. באג מגיע מ"הקטן הזה" שהולך לצמוח ככל הנראה לענק.

Lightning Bolt
Two Fingers
Taste It
Seen It All
Simple As This
Country Song
Broken
Trouble Town
Ballad Of Mr Jones
Slide
Someone Told Me
Note To Self
Someplace
Fire
Two Fingers
Broken