IMG_5046

קניה ווסט – ההופעה אצטדיון רמת גן

ספטמבר 2015
3.5/5

קניה ווסט פרץ עם סמפול של Daft Punk לבצע את Stronger. " אל תהרגו אותי, היפכו אותי לחזק יותר", ביקש הראפר. התפאורה ספרטנית, הבמה ריקה, והתאורה דרמטית.
לא האמנתי למשמע אוזני: נערות בנות חמש עשרה מדקלמות את הטקסטים שלו כאילו אלה ההמנונים של חייהן. לפי ההתרגשות באצטדיון רמת גן, מועמד 2020 לנשיאות ארה"ב יהיה נשיא ארה"ב. כמה מעריצים של ממש יש ל – Yeezy בישראל? לא מעט. זה מפתיע: אחרי הכל ווסט אינו בדיוק מהאמנים היותר מושמעים ברדיו המקומי. אין לו רשימת להיטים גדולים מסחררת כמו לבון ג'ובי. מלודיה אינה הצד החזק שלו, אבל הנה הפתעה:  היפ הופ  אמריקני מובהק הביא את המוני ישראל לאצטדיון.
קניה ווסט הוא הגלאם רוק של ההיפ הופ  בשיר המעולה "בלאק סקינהד". הקול שלו גדול, הראפ שלו מנסה להיות יותר מאשר בידור, אבל מעבר לכך, זה ברור מן הפתיחה: על הפרק קבלנו הצגה של איש אחד, אגו ענק, שכבר הכריז על עצמו כעל כוכב הרוק הגדול על פני כדור הארץ. תדמית של מוטרף, נרקסיסט, אגו מניאק, מחשמל, מגוחך בהצהרותיו. עושה מה בראש בלי להתפשר. האיש בטוח בעצמו. על הבמה לא רואים זמרים מלווים, לא להקה. לא כלום, רק תאורה צהובה אובססיבית בעוצמות של תחנת חשמל. התאורה היא שחקן ראשי בהצגה של ווסט. הוא משתמש בה גם לצורך מסכי הוידיאו. ווסט מעדיף את הסידור הזה ליצירת אפקט מרשים, מאשר נגנים, רקדנים וכל השאר, ובזה ייחודו.
"אסור שלאדם אחד יהיה כל הכוח, השעון מתקתק, אני סופר את השעות" הוא שר ב – The Power קטע מגלומני על הגזע הנבחר בתוך העולם המחורבן-אכזר של המאה ה-21, המכיל בין השאר נערות לבנות עור וגם תוקף בקללות את הטלוויזיה של "סטרדי נייט לייב" וגם את אובמה, כשהמסקנה היא שאסור שהכוח יהיה בידי אדם אחד.
קניה ווסט לקח לידיו את הכוח בערב הזה לאורך רשימה של כ-30 שירים מכל אלבומיו כולל אלה המועדפים עלי כמו My Beautiful Dark Twisted Fantasy ו 808s & Heartbreak. ווסט הוא ריתם נ' בלוז במובן המודרני של המילה, לעיתים אמן פיוז'ן מדליק של היפ הופ, סול ואלקטרוניקה, מנסה להתרחק כמה שיותר מקלישאות של היפ הופ, נוגע בריתם נ' בלוז מסוגנן, ויש לו כמה בלדות מלודיות נפלאות.
הבעיה הייתה שההפקה הזו, רוויה עשן והבזקי תאורה –  הסתירה אותו, טרפדה קשר עם קהל, והעבירה את ההצגה  למסכים הגדולים כדי לקבל קניה ווסט של קונספט האומר: הבמה היא רק חלק מההצגה, ומה שיש לי להגיד אני אומר בחיבור של הראפ עם תאורה ומסכים לטובת כל מי שצופה בי. צופה – נכון, אבל הסאונד – בעייתי,  צורמני לעיתים. זה לא רק הקול אלא סינתוזו, ולעיתים פסקול (פלייבק) ממש.
אז מה? ראינו קניה ווסט בגודל טבעי, שמנסה להיות גדול מן החיים, שר את השירים של קניה ווסט בהפקת במה רזה-מוזרה, בתאורה מוגזמת. למעריצים זה הספיק. לי פחות.

צילום: מרגלית חרסונסקי

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן