שיר מחאה סמויה? על פניו – שלמה ארצי כתב שיר אהבה נכזבת מנעמי, ש"הלכה להיות דוגמנית". אלא שדוגמנית מייצגת קריירת פלסטיק של אשליות, וזה למעשה מהותו של השיר, שעושה שימוש בשירה של רחל המשוררת מ-1927. במשמעות של – ואולי זה לא קרה אף פעם. שלמה ארצי מתייחס לחוויות עבר, שממרחק הזמן יכולות להיתפס כאשליה. ארצי מעמיד בשיר אמיתות בסימן שאלה, כמו אומר: מה אנחנו באמת יודעים על עצמנו, ומגיע למסקנה שמעבר למצב הייתכנות  –  הכל רע,  נשאר רק קול האל. חיינו עד עכשיו באשליה, ואפילו מה שחשבנו שהוא אמת –  אינו אלא תעתוע. גם ההיאחזות בקולו של אלוהים (אמונה) נשמעת סרקסטית.
ארצי מעלה את הנרטיב על נתיב פופ מלודי-קצבי ידידותי משמח לבבות קליט-קליט.למשתמש הכביש הראשי.  העיבוד  העשיר משדרג.  אולי לא ייכנס לרשימת  השירים האולטימטיביים שלו. אולי לא ייחשב לאחת  מיצירותיו היותר ייחודיות, אבל מי אמר שכל שיר חדש של שלמה ארצי חייב להיות פאר היצירה שלו.

ואולי לא היו הדברים מעולם/ ואולי לא הייתי כזה חכם,/ וכשנעמי אמרה בוא נרוץ אל הים/ רצנו עד סוף העולם./ ואולי זה היה ואולי אשליה/ הכל מחשבות ישנות,/ וכשנעמי אמרה בוא נריץ אהבה/ רצנו כמו שתי בנות.

ואולי זה הכל, ואולי זה אתמול,/ אולי יש עוד מחר מסוים, / ואולי זו בדידות בגלל צבע העור/ אל תבכי בגלל זה לחינם.

ואולי אנחנו מלכים אולי עבדים,/ אולי זה קולה של אדל/ ומכל הקולות שהיו בעדי

נשאר רק קולו של האל.

ואולי לא ידעתי להגיד את זה טוב/ אולי טעיתי ברוב המילים./ וכשנעמי אמרה בוא נלך עד הסוף/ רצתי איתה לגלים./ ואולי תאהבי אותי עד הסוף / בלי פחדים ובלי היסוסים,/ אני רק בנאדם שעומד על החוף/ ומחכה שאולי תנסי.

ואולי אנחנו מלכים אולי עבדים,/ אולי זה קולה של אדל,/ ומכל הקולות שהיו בעדי,/ נשאר רק קולו של האל.

ונעמי הזאת עם כל הרזות, / הלכה להיות דוגמנית,/ כי אולי היא חשבה/ שככה זה טוב לחיות,/ אולי היא הייתה הגיונית./ כך נשארתי אולי עומד מול חייכי אולי לא ידעתי הרבה,/ כשהשמש שקעה, הלכתי לי ודי   / וכתבתי לנעמי דבר כזה:

אולי אנחנו מלכים אולי עבדים,/ אולי זה קולה של אדל,/ ומכל הקולות שהיו בעדי,

נשאר רק קולו של האל.