האלבום החדש של רוג'ר ווטרס Is It Realy The Life We Realy Want הוא ניסיון לסכם דברים מפרספקטיבה עכשווית. התנאי הבטל  – "אילו הייתי" מציב את החידלון הגדול של האדם מול  חולשותיו. מחוסר היכולת להילחם בזקנה ועד חוסר האונים  בתחושת ה-דז'ה וו על האהבה שהפסדת ואליה אתה מתגעגע.  השיר מחזיר אל מוטיבים מוכרים מפינק פלויד, להקתו לשעבר. את העיבוד הזה (קצב, כלי מיתר) שמענו באלבום כמו "הצד האפל שח הירח". גם התוכן מזכיר בלדות כמו The Final Cut.
ווטרס מטייל סביב העולם במחשבתו – כשהוא מעלה נושאים הקשורים בעצם הקיום האנושי בקונטקסט של מה הייתי עושה אילו. העיבוד וההפקה (ניגל גורדיץ') מזכירים אף הם עבודות קודמות של ווטרס ופלויד – בשימוש בגיטרה אקוסטית, בפסנתר, בכלי מיתר, בהרמוניות הכבדות, בשירה הדרמטית, בזעקה. חזק.
זהו הסינגל השני אחרי Smell The Roses מתוך האלבום החדש, היוצא 25 שנה אחי אלבום הסולו האחרון של ווטרס.

If I had been God
I would have rearranged the veins in the face to make them more resistant to alcohol and less prone to ageing
If I had been God
I would have sired many sons and I would not have suffered the Romans to kill even one of them
If I had been God
With my staff and my rod
If I had been given the nod
I believe I could have done a better job

If I were a drone
Patrolling foreign skies
With my electronic eyes for guidance
And the element of surprise
I would be afraid to find someone home
Maybe a woman at a stove
Baking bread, making rice, or just boiling down some bones
If I were a drone

The temple's in ruins
The bankers get fat
The buffalo's gone
And the mountain top's flat
The trout in the streams are all hermaphrodites
You lean to the left but you walk to the right

And it feels like déjà vu
The sun goes down and I'm still missing you
Counting the cost of love that got lost
And under my Gulf Stream, in circular balls
There's ninety-nine cents worth of drunkards and fools