תן לרגש ללכת לפניך, כי אולי מילים אינן הצד החזק שלך, ואתה מסתכן בחצייה לאזורי הקיטש. למרות זאת רובי קסוס לא גולש לשם על הגלים שליד הים. מצד שני – לא נולדה יצירת פאר במוסיקה המקומית, כשמדובר במילים.

מה כבר אפשר לדרוש כשמדובר בתחושת רגע: ואכן אין כמו ים לרומנטיקה, וגם מילים שנדמה כי כבר אבד עליהן הכלח עדיין משמשות לשירי לאב סטוריז – שיכור ולא מיין, שמיים מכחילים, להירטב בין המילים (יפה) וגם לחישות לגלים. בצרפתית זה היה נשמע יותר רומנטי. קסוס עם קול לא גדול, מצליח לשדר תחושות אמת במנגינה קליטה. חבל שהוא לא כתב בית שני, והייתי הולך גם על השלישי, כדי לא לחזור על האחד פעמיים.  שירתו אינה "בל קנטו", אפילו חדגונית, אבל יש בה מאופקות ומידתיות שמצליחות להביע רגש  בלי להשתפך, כך שגם הטקסט הפשוט הזה מצליח איכשהו לחלחל.

כשנרד לים

ונשב חבוקים שניים

עד הבוקר,

אהיה שיכור

ממגע ידייך, שפתייך

כל גופך.

אל מול שמיים מכחילים

טובעים ביחד בצלילים,

אני נרטב איתך בין

המילים,

לוחש בשקט

לגלים

אל תלכי לי לעולם.