מיכל כהן נגעה במשהו קסום עוד בטרם הבשיל, ואת הקסם שנותר תרגמה למילים וצלילים. מה רוצה מיכל כהן להגיד? מה יודעת ומה לא יודעת? מה הסיפור שלה? מה הייתה סיטואציית ההתחדשות הזו נטולת איבה וקנאה? במה היא מתלבטת, מה רוצה לבחור בזכות, ולמה היא מתכוונת בשאיפה להגיע לשכינה? (נשמע יומרני שהרי מדובר בנוכחות אלהית) והאם ב"נוסעת כמו כולם" כוונתה – ממשיכה את שגרת חייה למרות שנגעה בקסם? טקסט מעורפל משהו שמנסה להלך בין הקסום למרומז-יומרני, אם כי יש משהו מיוחד בשכבת המסתורין הדקה מעוררת התהייה.
המוסיקה רוק פאנקיית, מידטמפו, סטייל קרולינה, הדגשים על בס, ניסיון להכניס מהפתיחה לאווירת מתח שמימית משהו, ניואנס מלודי יפה. מעניין, מיוחד, אבל עדיין לא אומר דברים לגבי מכלול איכויותיה – גם כזמרת. נחכה להמשך. יש, נדמה לי, למה לצפות.

פה לא נפלה טעות/ הכול זה מודעות/ מן השתקפות כזאת/ מין השתקפות //
פה לא נפלה איבה/ כואבת, מתוקה/ מין הרגשה כזאת/ של התחדשות
פה לא נפלה טעות/ בשקט, בקלות/ מן התחלה כזאת / של התרגשות //
פה לא היתה קנאה,/ שורפת, מעיקה/ מן התלבטות כזאת/ מן התלבטות //
יודעת מה שלא ידעתי/ ולא אדע עוד לעולם/ שומעת משהו, חושבת, נוגעת, נוסעת
רק נוסעת/ כמו כולם //
פה לא נפלה טעות/ היופי הפשוט/ בחירה היא רק בזכות/ רק בזכות //
שואפת להגיע/ היא השכינה, רקיע/ וכשנדע, נגיע/ וכשנדע, נגיע