"מי בא עם ר.א.פ. ה.י.פ.ה.ו.פ. בעבר בעתיד ובהווה? מי שופך רק אמת מהלב אל העט? מי עומד מאחורי כל מילה שבטקסט …. בונה את עצמי על כישרון וטוהר לא בונה קריירה סביב תהילה וזוהר"….
מי באמת? שי 360 מגיע כדי לתת תשובות. כך גם נקרא השיר "הנה הוא מגיע", והוא מגיע חמוש בגאווה וביומרה כאילו המציא את הגלגל. היפ הופ-ראפ ישראלי מתחיל לא פעם מיומרה כוחנית, כאילו בחורינו המציאו את הז'אנר.
שי 360 מציב עצמו בליגת העל המקומית. שמעתי 17 קטעים בחדש שלו. הוא נמצא שם. לא מועמד לרדת ליגה. הבחור עמל קשה כדי להוציא מוצר מהוקצע. דחס את כל מה שיש לו להציע גם מבחינת שיתופי פעולה – סאבלימינל, מטרו, מייקל הרפז, מומי לוי, תומר רז, אלון שר יאמאנז, כלא 6, פלד ואורטנגה. יש עוד. רשימה ארוכה. חברי ההיפהופ המקומיים מתוקשרים מאוד, חוברים לפרויקטים. האם זה מעיד שמצבו של הענף טוב?
השאלה ששי 360 פותח בה את "א.מ.ת.א.ק.ט"– "אז מי אמר שההיפ הופ מת? – אינה סתמית. כנ"ל התשובה שלו "שי כאן אני נושם ובועט". למה צריכים משפטים כאלה? יש תחושה שהז'אנר נלחם על חייו מול ענקי הראפ האמריקנים. יש תחושה שהטקסטים יוצאים מרגשי נחיתות, מניסיון לעשות נפשות לראפ המקומי.
הראפ המקומי אולי הצליח להכות שורשים פה ושם בשדה המוסיקה המקומית, אבל הוא לא יצר מהפך של ממש. נוצרו איי ראפ והיפ הופ יפים בים המוסיקה. אבל רק איים. לא מהפיכה של ממש. אני מאמין שסאבלימינל ושות' כן רוצים ליצור כאן מהפכה עם אמנים מיומנים ומוכשרים כמו שי 360, ועדיין יש לי תחושה אחרי האלבום הזה של יותר יומרה. לא צריכים מהפיכה. צריכים מוסיקה מקורית.
קטע הפתיחה מגיע עם צליל שנשמע סימפוניה של בטהובן – מנסה לייצר דראמה של ה"לוחם האלמוני משושלת חדד שעמד מול מכשולים". הסופרמניות הזו נשמעת פתטית.
"ריקוד השבטים" – שי 360 בתפקיד ראש שבט אפריקאי שרוקד את ריקוד השבט בתנועות בקצב אפרו שמח ויללות חאפלה – תוכחה קלילה על חברה מקומית מקולקלת. ראש השבט קורא ל"אחיו" ומודיע קבל המון ואספסוף, כי הנה הוא בא בקצב שיזיז את האומה וכי רק אהבה תיתן הכוונה לנפש טועה, מכניס את הנפש למילים, את הרגש למקצבים. יש תחושה ששי הביא את האוונטה לראפ, ואני לא הכי מסתדר עם אוונטות. מצד שני, לא איכפת לי לעוף עם הקצב המטורף והמלהיב שיש כאן. להתחפש לאפריקני. הרי בתוך עמי אני יושב.
"מי זה" עם סאבלימינל ומייקל הרפז: אדריכלי הראפ משחקים בלהרכיב מילים כמו בפאזל, שיצא משהו מסוחבק בהיפ הופית מקומית, סלנג ומילים ברוח הזמן. מי מעלה את הברומטר של הקצב? זה עם האלגנט, חפתים במכופתרת, טימבאלאנד זמש, תנין על הלקוסט. "כולם בהזיות אחי, אילוז'ן, אני חד, מדויק אני מאוד פיוז'ן, מעורב בבראנז'? בא בגרדרובה ספורט אלגאנז" המגלומניה ההיפ הופית של ה-360 יחד עם הסאב ינשמעת פרודיה על טיפוס. עוד מזמור היפ הופ לכל עת, העיקר שיהיה גרוב טוב.
"בואי לכאן" עם אלון שר – היפ הופ + ריתם נ' בלוז – שוביניזם סקסי. שתיתן לו דקה, הוא כבר יראה לה "איך עושים את זה". סתמי ופשטני – "תני לאת הלב שלך" עם קישוט של כלי מיתר. ("כל דקה שעוברת בלעדייך משנה את ההווה… את שווה את זה כי את כל חיי") – אם כי המנגינה קורצה מחומרים של להיט פופ. הדאנס האלקטרוני נכנס ב"מודל לחיקוי" – משחק עיצורים וירטואוזי בסלנג עדכני לרצפת הריקודים – במעין פרודיה מוצלחת על התעדכנות סגנונית. "חצי עולם" – יונתן דרור חובר לשי לשיר על בנאדם שמשתוקק להגיע איתה את המקום האידילי מעבר ליבשות והימים – היפ הופ-פופ-רוק איכותי בסוגו.
מיזוגים מוסיקליים יפים מגיעים ב"מבט מחויך" – ניסיון לשלב בלדת אהבה-רגש וראפ. השיר "לא עוד" ראפ חובר לרגאיי-פאנקי בעיבוד לבראס סקשן. אלקטרו פופ משתדך עם ראפ ב"מה אתה אומר?!" קטע תיאטרלי על חבר'ה שיודעים בעיקר לדבר – מוצלח בעוקצניותו. הקטע הזה יגיע כבונוס בגרסת רמיקס.
שי 360 מספק קטעים מגוונים, טובים עד מבריקים, אבל חסר זהות ממוקדת. 17 קטעים שמצטרפים עם זאת לאחד הדיסקים המרשימים ששמעתי בסצנה המקומית.
