אחרי "שירי האהבה הגדולים של הביטלס" שנערך יומיים לפני, הגיעה ההצדעה ל – Abbey Road וקבעה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: הביטלס הוא מופע בנים, לא בנות, וזה לא בגלל הבלגן שעשה עידן אלתרמן עם הדפים של מילות השירים כשעלה לבמה מחופש לדבר לא ברור.
סיבה אחת טבעית וביולוגית: הביטלס היו להקת בנים. סיבה שנייה: רוקרים כמו חמי רודנר וירמי קפלן עושים ביטלס בלי הרבה חוכמות – כמו שצריך לעשות ביטלס בהכי אהבה, מקצועיות ונגיעה במקור. ובעיקר – בעוצמות הנכונות.
אנחנו ב-2009. הסיבה שלשמה התכנסנו הייתה כאמור 40 שנה ל – Abbey Road, שיואב קוטנר הגדירו "התקליט הטוב ביותר של הביטלס", וכדי לעבות את הערב הוסיפו בתחילתו ובסיומו שלל שירים. מאור כהן שר Get Back, יהלי סובול – Don't Let Me Down, גורי אלפי – For Your Blue, עידן אלתרמן – The Long and Winding Road.
הכל בערב הזה נשמע יותר טוב מאשר ערב הבנות – כולל Magical Mystery Tour שניגנו ביטלס של "אבי רוד" במיומנות ראויה.

Abbey Road הוא האלבום האחרון שהקליטו הביטלס ב – 1969, שנה בה הגיעה הרביעייה לסוף דרכה. הביטלס בעצם הפסיקו ליצור מוזיקה ביחד ופנו כל אחד לדרכו שלו. האלבום "Let It Be", שהוקלט בתחילת 1969 הוא התוצאה של – כל אחד כבר בדרכו שלו. הביטלס, שהבינו שמדובר כנראה באלבום האחרון שלהם, לא רצו שאלבום כזה יהווה את שירת הברבור של הלהקה, המפיק ג'ורג' מרטין הוזעק כדי לנסות ולהפיק אלבום שיחזיר את הלהקה לעבודת צוות ויהווה אלבום פרידה ראוי. ואכן, אחרי הלילות המפרכים והטעונים של העבודה על LET IT BE הארבעה מאפשרים לג'ורג' מרטין לקחת את המושכות על ההפקה של אבי רוד ולחבר מכל מיני קטעים שנשארו אלבום חדש.
כל הארבעה תרמו שירים. ה – Come Together, רוק כבד של ג'ון לנון. גם I Want You. מצד שני – הפופ הנוגה של פול מקרטני – You Never Give Me Your Money
סדרת קטעי שירים שנערכו יחד בצורת סוויטה בצד ב' – Golden Slumbers, Carry That Weight, The End.
ג'ורג' הריסון של Something ההרמוני הקסום. וגם רינגו סטאר עם Octopus's Garden.
גם "היא נכנסה דרך חלון חדר האמבטיה" הנפלא,  וגם "יו נוור גיב מי יור מאני" – הברקה גדולה מהצמד לנון את מקרטני. דווקא בתכנים המוזרים (מי הייתה האישה שהגיחה מחלון האמבטיה) היה איזשהו קסם שהתחבר למלודיות הקסומות של מקרטני. וכמובן Because בעל ההרמוניות השמיימיות נדירות. ירמי קפלן לקח את ההובלה בקטע הזה עם חמי רודנר והמג'יקל, ויצא יותר טוב מלא רע.
ירמי קפלן פתח עם Come Together – שיר כבד, מאוד לא אופייני לביטלס, חיספוס בלוזי, דגש על גיטרת הבס.
המג'יקל ביצעו שני שירים – Something הקלאסי של ג'ורג' האריסון ו- Maxwell's Silver Hammer, שיר ילדותי ועליז של פול מקרטני – למרות שהוא עוסק ברוצח סדרתי מטורף.
חמי רודנר התרפק יפה על Oh Darling!, הצדעה נוסטלגית של מקרטני לבלדות של שנות ה-50.
עידן אלתרמן הביא אותה ליצני ומצחיקן בחליפת סרג'נט פפר ובפאה מוזרה ב – Octopus's Garden, תרומתו היחידה של רינגו לאלבום, שיר על תמנון החי מתחת לים. אלתרמן נשאר נאמן לביצוע המוקיוני והעליז המשרה תחושה מבודחת וקלילה.
ירמי קפלן המשיך ב- (I Want You (She's So Heavy , מהשירים המפתיעים באלבום – גם בסגנון, גם באורכו של השיר – כמעט 8 דקות. שיר אפל וכבד יחסית לסגנונם של הביטלס, הוקלט במגוון טכניקות הקלטה חדישות לימים ההם, שיר שמורכב משני חלקים ואשר נפסק במפתיע, כאילו מישהו הוציא את התקע מהשקע.
המג'יקל המשיכו ב – Here Comes The Sun, ואחרי הכבדות המפתיעה של I Want You – מקבלים ניגוד מוחלט של צלילים מלודיים מעודנים, שיר מלא חיים ואופטימיות שהלחין האריסון.
ירמי קפלן הוביל את Because, שיאי ההרמוניה הווקאלית אליה הגיעו הביטלס כלהקה. שיר העוסק בחיים ובאהבה בהיבט פילוסופי. צליל הצ'מבלו הקלאסים שנוגן ע"י ג'ורג' מרטין, מפיק האלבום לא נשמען בחולון.
ההמשך שירים הקשורים זה בזה: חמי רודנר ביצע את You Never Give Me Your Money של פול מקרטני. שמתחיל כבלדה עם צלילים נוגים של פסנתר וגיטרה ומשתנה לקצבי ורוקי. ירמי ממשיך עם Sun King, השיר מתמזג ישירות עם Mean Mr. Mustard, שיר שמח המתאר את קורותיו של האדון האקסצנטרי, ומיד לאחריו – Polythene Pam המתאר את מעלליה של אחותו של אותו אדון, שהיא למעשה שירלי, אחותו של ג'ון לנון. קפלן מצוין, שוחה במימי הביטלס בתנועות קלות ובטוחות. אהבתי אותו בערב הזה.
She Came In Through The Bathroom Window – שיר רוק מיוחד של מקרטני מקבל את העוצמות הדרמטיות של חמי רודנר, שממשיך ל – Golden Slumbers, שיר ערש (מילולית: אלו הם קרומי השינה העוטפים את העין), המתחבר ישירות ל – Carry That Weight, שיר המורכב משורה אחת ויחידה, שלאחריה מופיע בית נוסף של השיר You Never Give Me Your Money שפתח את המחרוזת, וכן אותם אקורדים שמסיימים אותו.

את The End מוביל חמי רודנר לאחר פאוזה קצרה של פסנתר, נשמע המשפט המסכם –"And in the end, the love you take is equal to the love you make" (בסופו של דבר, האהבה שאתה מקבל שווה לאהבה שאתה נותן).
בתקליט, אחרי משפט זה, נשמע מצלול של קולות: אורגן, גיטרות, כלי נשיפה ומיתר המסתיים באקורד רב רושם. לכאורה, אין דרך מרשימה מזאת לסיים את האלבום האחרון של הביטלס. אך לחברי הלהקה הייתה הפתעה: בסוף השיר The End יש כ-20 שניות של שקט מוחלט -המטעה את המאזינים לחשוב שהאלבום הסתיים. לאחר מכן נשמע אקורד פתאומי וחזק, ולאחריו אותו שיר שנחתך על ידי מקרטני Her Majesty ששר בסיום עידן אלתרמן. בתקליט, האקורד המפתיע אינו אלא סיומו של השיר Mean Mr. Mustard. לאחר 23 שניות שבהן פול מקרטני מדבר על הוד מעלתה, נקטע השיר במפתיע.
סיכום: אם מדברים על אקורדים של סיום, אז ההצדעה לאבי רוד – הייתה אקורד סיום מוצלח לפסטיבל הביטלס בחולון.מצדיעים לאייבי רוד בחולון