את הדיסק מצאתי בנבירה אקראית בערימות דיסקים שהשארתי "בצד". כותרת המשנה של האוסף: A Musical Celebration Of Coffee Culture. שזה מה? לאונג' איטלקי? לא. לא. זה ללגום אספרסו איטלקי כשברקע מתנגנים שירים נפוליטניים.
אתם בטח מכירים את הזמרים איטלקיים האופראיים האלה, לפעמים צירוף של בכיינות ונשמה. Canzon Napoletana – הם מוגדרים. זה כל הסיפור, ויש אפילו מרחיקי לכת שטוענים שהזמרים הנפוליטנים הגדולים השפיעו על כמה כוכבי זמר אמריקנים כמו פרנק סינטרה ודין מרטין.
ואכן, רבים מהשירים זכו לפופולאריות כתוצאה מגלי ההגירה הגבוהים מנאפולי ודרום איטליה לארה"ב בין השנים 1880 ל-1920. השירים שימשו גם כהדרנים של זמרים מאיטליה כקארוזו בסיומי אופרות, מהראשונים שהבין כי הקהל דורש גם את השיר הקל בפינאלה של האפרה.
אבל למה שנפליג מסיציליה לניו-יורק? בואו נישאר בנאפולי. אין ספק שמדובר על משהו עמוק ביותר שהגיע עד קארוזו ופאבארוטי והשפיע אף על מלחין סרטי פליני נינו רוטה במוסיקה שכתב ל"הסנדק".

אז בשביל הדאווין, לא איכפת לי ללגום אספרסו איטלקי משובח ולהקשיב לטנור האגדי הנפלא קרלו בוטי שר "צ'יטארה רומנה" שזה "גיטרה רומנה" או לקלואדיו וילה, מגדולי זמרי האופרה האיטלקיים שר "סקלינטלה". והנה נעימה שאת זמזומה מלווה משב נוסטלגי – "המנדולינות של ג'ני אספוזיטו" מנגנות Guagllone. וגם את "פוניקולי פוניקולה" (Funiculi Funicula) מנגנות המנדולינות בסגנון הטרנטלה, ריקוד עם נפוליטני מסורתי.
המנדולינות האלו מככבות באוסף. על בניימינו ג'יגלי שמעתם? יורשו של קארוזו. הטנור (גם הוא אגדי) שר Torna A Soriento עם טונה פאתוס. והוא מסיים ב"או סולו מיו". וכאן זה פאתוס אופראי שגובל בהתייפחות. וכמעט לקראת סיום אנריקו קארוזו (1873-1921) האייקון הגדול של הקנזונה נפוליטנה שר "סנטה לוצ'יה" (שיר תחינות לקדושה להגן על מהגרים איטלקים באמריקה. אח. אח. אח. יש הרבה מאוד פריקים של הקנזונה נפוליטנה, אצלי זה בעיקר צחוקים והתרפקות נוסטלגית במקום ים של דמעות.

בתמונות מלמעלה: קרלו בוטי,  ביניימינו גיגלי, צ'ינו בצ'י