מישהו כתב שלכריס בוטי יש השלמות של מילס דיוויס, את הסקסיות של צ'ט בייקר, וגם את המסחריות של קני ג'י. איך זה הולך יחד? – בואו לא ניסחף, אבל נכון יהיה לומר, יש משהו מאוד חם בצליל החצוצרה של בוטי.
צלילי החצוצרה של בוטי כותבים מכתבי געגועים, מחלחלים מנפש רומנטית קודרת משהו. משרים אווירת ערב מלנכולית. איטליה עושה לבוטי געגועים לשורשים. בשביל להתגעגע לאיטליה שלו הוא עושה שימוש גם בטונים של אנדראה בוצ'לי.(Italia)
בין הקטעים – המוסיקה של של Once Upon a Time in America – עם שיר הנושא Deborah's Theme של אניו מוריקונה. אני מעמעם אורות, מדליק נר. מוזג יין אדום ונותן לגוף לשקוע בכורסה. זה כמעט ג'אז, מהסוג שמחניף מיידית. תגידו Smooth ג'אז.
אם ג'אז אז – The Very Thought Of You. האורחת של החצוצרן – פאולה קול. מתאימה עצמה לאווירת הדמדומים שמייצרת החצוצרה התחושתית. ביצוע מרטיט. ואיזו הפתעה: מה עושה כאן דין מרטין הותיק ב – I've Grown Accustomed To Her Face. איזו הצדעה לבן דורו של פרנק סינטרה. ועוד ג'אז מלודי – The Way You Look Tonight, מהשירים הכי "מכוסים" בג'אז.
איטליה: איך אפשר בלי Caruso, ועדיין אני טוען שבוטי אינו ממוסחר. אבל הוא מספיק מודע לכך שקטע כזה יכול לשפר את הפוטנציאל המסחרי של התקליט כולו.
קלאסי: "אווה מריה", Nessun Dorma מהאופרה "טורנדוט" של פוצ'יני. למעשה, האוסף, בעיבודים ובתזמורים האלה – הוא קומבינציה בין קלאסי לג'אז – סטנדרטי ג'אז ופסי קול של סרטים. הנגינה של בוטי תחושתית ועם זאת מאוד מאופקת, והייתי אומר – מופנמת.
