האם שירי אהבה זה ז׳אנר? ״שירי אהבה״ (love songs) נחשבים לנושא (theme) או קטגוריה תוכנית יותר מאשר לז’אנר מוזיקלי מוגדר. ז’אנר מוזיקלי מתאר סגנון עם מאפיינים מוזיקליים יחסית ברורים — למשל רוק, ג’אז, פופ, היפ הופ, רגאיי, קלאסי. כל אחד מהם כולל שפה מוזיקלית, כלי נגינה טיפוסיים, מקצב מסוים וכו’.נושא בשיר מתייחס לתוכן המילים, למה שהשיר “מדבר עליו”. אהבה היא אחד הנושאים הכי נפוצים בשירים, אבל היא לא קשורה בהכרח לסגנון מוזיקלי מסוים. יש שירי אהבה ברוק, בפופ, במוזיקה קלאסית, בראפ, בזמר עבר, רוק אלטרנטיבי כמעט בכל ז’אנר שתחשוב עליו.
האלבום/ האוסף A Strange Kind of Love (שירי אהבה אחרים) שיצא בישראל ב־1990 על ידי אנ.אם.סי / CBS זכה למעמד מיוחד בעולם המוזיקה האלטרנטיבית המקומית.
“שירי אהבה אחרים” – לא שירי אהבה רומנטיים טיפוסיים, אלא בסיגנון שונה: אהבה עם צללים, אהבה שלא פשוטה, אהבה נוגה. רבים מהשירים מדברים על מועקה, על חוסר ודאות, על אהבות שאינן מושלמות, על געגועים ואפילו כאב מתמשך.
הסגנון של האוסף הוא אלטרנטיבי־גוטי/פּוסט‑פאנק/דרום בריטי־אפטרפאנק – בלדות, שירים רגשיים, לא מסחריים במיוחד, שמייצרים אווירה של מלנכוליה, נוגה, תחושת עומק רגשי. קשת של אינדי, אימו, גותיקה, מוזיקה אטית יותר, יותר חושפת רגש.
זוהי שורת אמנים ייחודית שנותנים יותר דגש למילים, למלודיה שמרגישה "רגועה" אך עם עומק — לא בליין של שירים פופיים שמטרה ראשונה שלהם היא להיות קליטים מאוד.
האוסף הזה נתפס כמוצר נחשק בעולם שמנסה לארגן ולהציג מוזיקה אלטרנטיבית בישראל — הוא לא נפל לתוך זרם המיינסטרים, אלא מייצג נקודת מפגש בין אהבה לרגש עז, בין רעיון של אהבה סובלנית למורכבות של הפרידה, הגעגוע, הכמיהה. זה לא אוסף שנועד להיות מסחרי בבסיסו, אלא מהווה עשייה מוזיקלית אמיצה, שמדברת אל הצד השקט-עמוק-אלטרנטיבי של המאזין. אוסף שמתמקד בניגוד בין מלודיות עדינות מאוד לבין עומק רגשי שאינו מסתיר את הצללים.
השיר "A Strange Kind of Love" של Peter Murphy הוא בלדת פופ־גותי/אלטרנטיבי עמוקה, אינטימית ונוגעת, שהפכה עם השנים לשיר איקוני בז'אנר — שיר שמתאר אהבה שונה, רכה אך טעונה, שמתחבאת בפינות רגשיות מורכבות.
השיר "The Ship Song" של Nick Cave & The Bad Seeds הוא אחת מבלדות האהבה העמוקות, המלנכוליות והיפות ביותר במוזיקה האלטרנטיבית של סוף המאה ה־20. זהו שיר על אהבה מורכבת, על הבטחות שבורות, על הרצון להתמסר — גם כשהלב חושש.
John Cale – The Sleeper – הוא מהקטעים היותר שקטים,אינטימיים ורוחניים באלבום Music for a New Society של קייל שיצא ב-1982. השיר כתוב בצורה מופשטת מאוד, עם אלמנטים כמעט מיתיים
Pixies – Ana מתוך האלבום Bossanova שיצא ב-1990 הוא שיר קצר, מסתורי ופיוטי שמתאר דמות נשית בשם אנה, הקשורה לים. זהו אחד השירים הכי חלומיים, מינימליסטיים ורוחניים של הפיקסיז – בניגוד לגישה הפרועה והניאו-פסיכדלית האופיינית להם.שיר קטן אך חידתי שמצליח להיות נוגע מבלי להסביר את עצמו – משאיר את המאזין בתוך האוקיינוס של הפרשנות.
Robet Wayatt – Shipbuilding – מוזיקאי בריטי ואייקון של הרוק המתקדם והאנטי־מלחמתי. היה חבר בלהקת Soft Machine, ולאחר תאונה שהותירה אותו משותק מהמותניים ומטה — פיתח קריירת סולו אינטימית, רגישה, פוליטית מאוד. הוא מבצע שיר מחאה חכם, מרומז, עצוב להכאיב — שנכתב על רקע מלחמת פוקלנד (1982). מילים של אלביס קוסטלו, לחן של קלייב לנגר, ובביצועו של Wyatt – הפך לאחת מיצירות המחאה הגדולות של בריטניה. על האירוניה הטראגית של מלחמה שמביאה תעסוקה. בתקופת מלחמת פוקלנד, אזורים תעשייתיים מדוכאים (כמו ליוורפול, שפילד) קיבלו חיזוק כלכלי זמני כי היו צריכים לבנות ספינות מלחמה — "Shipbuilding".
השיר שואל:- איך אפשר לשמוח שיש עבודה, כשאותן ספינות יביאו חיילים צעירים למות? ליווי של פסנתר איטי, עיבוד ג'אזי־עדין. סולו חצוצרה של Chet Baker (כן, האגדי!) שמוסיף כאב חסר מילים. קולו של Wyatt נשבר כמעט בלחישה – הוא לא זועק, אלא בוכה בשקט.
The Smiths – Last Night I Dreamt That Somebody Loved Me מוריסי (שירה, מילים) ו־ג'וני מאר (גיטרה, הלחנה) מבצעים המנון של לב בודד – שיר שמדבר עבור כל מי שאי פעם הלכו לישון עם התקווה שמישהו סוף סוף יאהב אותם… והתעוררו לבד. זהו לא שיר של אהבה, אלא שיר של ציפייה לאהבה, והאכזבה המתמשכת מהיעדרה
This Mortal Coil – Kangaroo – השיר מתאר רגע של התאהבות רגעית – זיכרון של מבט, של רושם ראשוני. הוא מרפרף בין תשוקה, חוסר אונים, בלבול, געגוע, קנאה. שיר שנמס לתוך הלב כמו טיפה קרה של זיכרון ישן. זו אהבה מרחפת – אהבה שלא הייתה, או לא התקיימה כפי שנדמה. המבצעת לא להקה רגילה – אלא פרויקט אולפן של חברת התקליטים הבריטית 4AD. זהו קאבר איטי, חיוור, מהורהר לשיר שבוצע במקור ע"י ההרכב האמריקאי – Big Star
Tuxedomoon – In A Manner Of Speaking – להקה אמריקאית-אירופאית ששילבה ניו ווייב, קברט אפל, ג'אז אקספרימנטלי, מינימליזם וקצת פוסט־פאנק. שיר אהבה חיוור, צלול ויפה עד כאב, על כל אותם רגעים שבהם ניסינו לדבר – ולא הצלחנו. הוא לא צועק, לא מבקש רחמים – רק מתעד את מה שקורה כשאהבה גוועת בשקט. זהו שיר שמזכיר: לפעמים, השתיקה הכי כואבת — היא בין שניים שפעם אהבו.
Nico & Faction – My Heart Is Empty – שיר שהוא הרבה יותר מ"שיר אהבה": ז זעקה קיומית ריקה. זהו שיר אווירה, מינימליסטי, עגום כמעט עד קהות חושים. הקצב איטי, הכלים צורמים בעדינות, והקול של ניקו מהדהד כמו מתוך מערה רגשית. ליווי סינתיסייזרים אפל וצר אווירה כבדה. קול הדקלום של ניקו: שילוב בין שירה לדיבור – חסר רגש כמעט, אבל עמוס במטען פסיכולוגי. התחושה: קפאון רגשי, כאילו הזמן עומד במקום.
Joy Division – Love Will Tear Us Apart – אחד השירים האייקוניים והמרגשים ביותר של פוסט־פאנק ובריטפופ, שמתאר אהבה מתפוררת על רקע כאב פנימי וניכור בביצוע הסולן איאן קרטיס, שנודע בקולו העמוק, הנואש והמלנכולי. עם בס עמוק, תופים מדויקים וגיטרות מלודיות. הקול של איאן קרטיס הוא דקלום מחוספס, מלא כאב, כמעט נואש. משדר אווירה של עצבות מחוברת לחרדה פנימית.
Bauhaus – Who Killed Mr. Moonlight – שיר אפל, מיסטי ובלתי נשכח של להקת הגות-רוק-פאנק הבריטית משנות השמונים. סאונד גותי אופייני לבוהאוס: גיטרות צורמות, תופים מתקדמים, ואווירה מתוחה ומסתורית. קולו של פיטר מרפי דרמטי ומלא טון אפל ומלנכולי. המבנה הדינמי של השיר מלווה את העלילה המסתורית במתח הולך וגובר. השיר חוקר רגשות של אשמה, אובדן, ומאבק פנימי בתוך מערכת יחסים או בתוך הנפש
The Stranglers – Midnight Summer Dream – להקת רוק בריטית שהחלה את דרכה בסצנת הפאנק בסוף שנות ה-70, אך התפתחה עם השנים לסגנונות רוק וניו ווייב. מוכרת בשילוב של גיטרות מחוספסות, סינתיסייזרים וקול בריטון דרמטי של הסולן היוג'ין דרייסדייל. השיר מכיל את כל היופי והכאב שבאהבה רגעית וקצרה. הוא מצליח להעביר תחושה של קסם חולף, זיכרון נוגה ורגשות מעורבים
Talk Talk – Don’t Believe In You – שיר על חשדנות, סקפטיות וירידה באמון במערכות יחסים ובסביבה בביצוע להקת פופ-רוק בריטית שהחלה את דרכה בסינת’ פופ של שנות ה-80, ובהמשך התפתחה לסגנון יותר אמנותי עם אלמנטים של פוסט-רוק ואלקטרוניקה בהובלת הסולן מרק הול, ששר לעומק שיר מלא פגיעות וחשדנות, שמצליח לגעת ברגש של מי שמרגיש שהאמון נשבר
Depeche Mode – See You – שיר אהבה מוקדם, מתוק, אך עם נימה של עצב קל — מהתקופה ה״תמימה״ יחסית של הלהקה, אחת הלהקות החשובות ביותר בסצנת הסינת'-פופ והאלקטרוניקה, שהחלה ב־1980 בבריטניה.
מין מכתב אהבה פשוט, ללא תחכום – רק רצון בולט לקרבה אנושית. זה לא שיר שצועק אהבה — הוא לוחש אותה ברוך, עם קצת עצב והרבה געגוע, כי לפעמים, כל מה שאתה צריך – זה פשוט לראות את מי שאתה אוהב. אפילו לרגע. סינת'-פופ קליל וקצבי, עם ביטים ברורים וסינתים בהירים. הסאונד מייצג את האסתטיקה של ראשית שנות -80.
Yazoo – Winter Kills – צמד בריטי שפעל בתחילת שנות ה־80, והורכב מ־אליסון מויה (שירה) ו־וינס קלארק (קלידים, הלחנה), שיצר סינת'־פופ אלקטרוני עם שירה נשית מלאת נשמה (soulful). השיר – בלדה אלקטרונית איטית ואווירתית מאוד – כמעט מינימליסטית באלקטרוניקה שלה. שיר אהבה קפוא, מהורהר, ושובר לב — שמזכיר שהאהבה לא תמיד נגמרת ברעש. לפעמים היא פשוט דועכת בשקט, כמו שלג על רצפה חמה.
Marc Almond – If You Go Away – קאבר לשירו האגדי של ז’אק ברל, בתרגום אנגלי של רוד מקיואן. מארק אלמונד בעל קריירת סולו עשירה ורבת־גוונים שגולת הכותרת שלה – Soft Cell ("Tainted Love") שר יפהפה שיר אהבה קורע לב, מלא יופי, דרמה וייאוש, שכולו זעקה אחת נגד הנטישה שלה. זהו לא שיר אהבה רגיל – אלא שיר על מה קורה כשאהבה עומדת להיגמר, וכל העולם עומד לקרוס יחד איתה.
Thomas Dolby – I Scare Myself – מוזיקאי, מלחין ומפיק בריטי, מהבולטים בגל הסינת'־פופ של שנות ה־80, שהקריירה שלו נגעה גם בג'אז, אמביינט, פולק. הסגנון שלו ייחודי: אינטלקטואלי, טכנולוגי, פיוטי, עם נגיעות של מלנכוליה ומוזרות יצירתית. שיר על אהבה כטריגר לחרדה ולפירוק עצמי, שמדבר על התחושות הרגשיות שקשה להכיל — איך עצם הקשר עם מישהו אחר יכול לעורר פחדים מהעצמי. המוסיקה – שילוב בין אלקטרוניקת אווירה, כלי נשיפה, וביטים איטיים. השיר מתפתח לאט, כמעט כמו הליכה איטית לתוך מערבולת פנימית.קטע סקסופון מרכזי מעניק לשיר צבע של ג'אז נואר — כאילו הוקלט ברחוב ריק בגשם. דולבי משתמש בקולו באופן מאופק אך טעון, כמו פחד שקט שמבצבץ מתחת לפני השטח.
A strange Kind Of Love שירי אהבה אחרים
