בואו להופעה/הפתעה בלתי נשכחת של הטרובדור החוזר לימי בלפסט של השישים במאה ה-20 בהוליווד בול בלוס אנג'לס של המאה ה-21. Astral Weeks נחשב לאחד האלבומים הגדולים של השישים. הגרסה הראשונה יצאה ב-1968. ואן מוריסון שר בסוף Astral Weeks המקורי "אני מאמין שנתעליתי להיוולד מחדש" I believe I've transcended, והנה זה קורה. אלבום לייב חמישי שלו. כמו נולד מחדש.
ההופעה החיה בהוליווד בול (הוקלטה בשתי הופעות ב7-8 בנובמבר 2008) העניקה למוריסון הזדמנות ראשונה לנגן את אלבום האולפן בחי ובליווי תזמורתי מלא. בשביל אוהב ואן מוריסון (מודה באשמה) זה כמעט התגשמות של משאלה.
אינטרפרטציות ממרחק של 40 שנה. הקול השתנה מאז. אבל המהות-איכות נותרו כפי שהיו. להקשיב להרכב שליווה אותו כאן. לנגן הבס קוראים דיוויד הייס, ומוריסון בטח מאושר בבחירה הזו. הוא אחד מהרכב גדול.
האלבום המקורי הציג את מוריסון והתהליך שעבר בימים שחי בבלפסט במתכונת הבלוזית ששייכת אך ורק לו, לואן מוריסון, והנה הבלוז שלו חוזר לא פחות אותנטי ולא במסגרת העיבודים הג'אזיים של אז. Slim Slow Slider נשמע בגרוב של ג'ון לי הוקר. לא כדאי להשוות כי שתי הגרסאות מצוינות, זו של 1968, זו של 2008. מוריסון חי את השירים כאילו נכתבו עתה. "בלרינה" הוא קטע ממש תיאטרלי.
הצליל האותנטי של ההופעה נשמר היטב. מוריסון שגם הפיק את הערב מעניק כאן את הגרסה הכי ואן מוריסונית שניתן לקבל לאלבום של 68'. כימיה מעודנת בין הנגנים. אלבום חובה. ואן מוריסון שר ב"מאדאם ג'ורג'" על הרכבת שלוקחת אותו להיוולד מחדש. תעלו עליה.
תגובה אחת
חבל על הזמן ואן מוריסון חוזר בגדול הדיסק לא יוצא מהמערכת לרוץ ולשמוע.