ההתרגשות שחווה כשכרע ברך. ירדוף את הזיכרון ההוא. תחושת הנשגב והעיוורון, נועץ מבטו בכוכב מרוחק. מה שנותר זה הריגוש בלדעת שהם היו שם לבד, לא מוכרים לטבע הפראי. מתוודה על הגעגוע שהוא חלם – "כמה האהבה טובה יותר, אבל אין אהבה טובה יותר" – שר הוזייר בשיר הנושא לסרט "האגדה של טרזן".
נזכור את הוזייר מההמנון הנהדר “Take Me To Church”, להיט גלובלי ב-2014. Better Love, שיר על תשוקה ואהבה אדירה, לא ילך בעקבותיו, הגם שהוא שיר טוב מאוד, שמאשר את מה שידענו על קולו התחושתי-מחוספס המיוחד. השיר שנפתח בצליל פסנתר מטפס בסולם התחושות, מתעצם באמצעות קצב תופים אחיד, קולות רקע וצליל גיטרה חשמלית. מסוג השירים שגדלים מהאזנה להאזנה, ולבטח ישרת את המטרה שלשמה נכתב.
I once kneeled in shaking thrill
I chase the memory of it still, of every chill
Chided by that silence of a hush sublime
Blind to the purpose of the brute divine
But you were mine
Staring in the blackness at some distant star
The thrill of knowing how alone we are, unknown we are
To the wild and to the both of us
I confessed the longing I was dreaming of
Some better love, but there's no better love
