מוסיקה ישראלית

איפה היה אלוהים בשבעה באוקטובר, שואל ים אמיתי, ואז מתאר את כל מה שעברנו מאז – הפחדים, הטראומה, ההפקרה, האדישות, הלחצים, המחאה, משאלת הלב. הנרטיב העמוס הזה מוכר עד שחוק, אבל במצב שבו המלחמה נמשכת, הוא ממשיך להישמע רלוונטי, הגם

אוהד שרגאי ואדר גולד, יוצאי "ילדי החוץ" של עילי בוטנר דוהרים באותה רוח שנשבה בהרכב, זה שבנה להם קריירה,  על שיר פופ קצבי ושמח, באנרגיות שירה דומות. מה יום מיומיים? מי זו ה"סיסטר" שעליה חוגגים? פניתי לדף המידע שהגיע עם

בתוך ברירת המחדל של החיים הקשים חולמים על לעוף לשמיים – דימוי לחירות, לשחרור, אולי גם להגשמה עצמית או בריחה מהקושי. ניצוץ של תקווה בתוך מציאות שנכפתה או התקבעה  ומתבטאת במשפט "מה זה משנה בכלל"? – שאלה קיומית – על

חן כהן דוהר על דאנס קליט בשיר אוטוסוגסטי  זהו מונולוג מנטלי שבו אתה מנסה להשפיע על עצמך דרך חזרות של אמירות או מחשבות במטרה ליצור שינוי בתודעה, בהתנהגות או בהרגשה. כהן שר על התמורות שמביא הזמן עליו תוך עידוד עצמי

ישנם בני אדם שאינם נמשכים לתחום מסוים, ונראה שאין להם כשרון ייחודי,  אולם הרב קוק מלמדנו, שלפעמים כישרונם הוא דווקא ברבגוניות.  באיחוד בין תחומי דעת שונים: "אל יפול לב אדם בקרבו אם אינו יכול להשתקע בשום מקצוע מיוחד… כי לפעמים

עידו מלכה זועק תסכול זוגיות, מפח הנפש של מי שממשיך לחיות יחד למרות שאש האהבה כבתה, הוא נושא עמוק ונפוץ מאוד, בעיקר בזוגות שנמצאים יחד שנים רבות. הוא כולל שילוב של כאב רגשי, תחושת החמצה, בדידות בתוך הקרבה, ולעיתים גם

תוריד רגל מדוושת הקצב, תשיר את מה שאתה חש, קח את ה"שביר" של אריק איינשטיין ויצחק קלפטר לחלקת האדמה שלך. אתם מוזמנים לתרגיל ביצירת גרסת כיסוי (קאבר) של השייקס. השיר הוא ביטוי לחולשה הנפשית  של האדם הפגיע. יופיו של השיר הוא בפשטות

הזיכרון שנשאר לו ממנה – היא עושה כביסות, והוא שר לה בסלון. שחר הלל הלחין זיכרון וגעגועים למי שעודדה אותו אז "לשיר בכל מקום", "לקרוע את העיר" ו"תמיד זה הרגיש לי כמו כפיים כשאת מביטה ולא אומרת כלום". למעשה שיר

עוז זהבי משתמש בפסוקים מתוך ספר ישעיהו כדי לשטוח את הנרטיב שלו על רקע המצב המחורבן במקומותינו הגובל בהשמדה עצמית של העם היושב בציון. השיר פותח בקריאה פואטית לעם ישראל (או לציון/ירושלים) לקום מתרדמה, מחורבן, מהשפלה – ולהאיר. – “אורי”

התחלתי במילים. עשיתי טעות. לא מבין מה סטטיק רוצה מחיי. אז עברתי לקליפ התזזיתי המצוין כשלעצמו של רומן בוצ'אצ'קי. אולי מכאן תבוא הישועה, והמילים "יעשו הגיון" במוחי. גם בהאזנה שניה נשארתי על הקליפ מחוץ להיפ הופ המטורלל. המילים – עברו

אליאור זנדני מתרפק על מלכת השכבה במוסיקה שמכילה את תמצית תחושתו-כמיהתו. הסיטואציה של התאהבות במלכת השכבה עד טירוף, מבלי יכולת לממש, היא מצב רגשי נפוץ אך מורכב מאוד, במיוחד בגיל ההתבגרות. “מלכת השכבה” אינה רק אדם — היא סמל. לעיתים

מסוג השירים עליהם ייאמר: יופיים אינו ידוע, עד שהגיעו לאוזננו. קולה של טליה דנציג משדר רחשי ליבו של יוגב גלוסמן, מהיוצרים והמוסיקאים היותר ייחודיים במוסיקה הישראלית. כשקשה למצוא מילים או כשהלב כואב מכדי לדבר, השירים לעיתים מצליחים לבטא את מה

שי המבר מנסה לשמש פה לבנות הזוג, נשותיהם של חיילי מילואים, שעוברות חוויה נפשית קשה ומורכבת בפני עצמה, גם אם אינן נמצאות פיזית בשדה הקרב. היציאה הפתאומית של בן הזוג לשירות מילואים, לפעמים ללא ידיעה מתי יחזור ובאיזה מצב, מלווה

תפרו ליובל גולד שיר לפי מידות. הפנים לקיץ. קל-קליל-קליט.  הו, דארלינג, שר לה האוהב. "מכין לך סיר של חמין, אני אדליק את החימום , שנישאר בלי בגדים" לא בטוח שיובל גולד צחק כמוני. חמין, חימום, סקס. הולך טוב? הולך, כי

פרידן (יואב פרידזון) כתב, הלחין, ניגן והפיק שיר מחאה מהסוג שנדיר למצוא מאז השבעה באוקטובר 2023. האסון הלאומי הותיר צלקת קשה מאוד בנפש של ישראל ושל כל מי שחי כאן – באובדן חיי אדם, בשבר הביטחוני, בתחושת הפחד והאובדן של

המפגש בין המוסיקה של יוני רכטר, שירי אברהם חלפי והבריטון העמוק של אריק איינשטיין יצר עולם שירי-מוסיקלי מיוחד. המוסיקה של רכטר לשירים של חלפי היא כמו היחס בין מחזה כתוב להצגה מבוימת. נוצר עולם חדש שמעניק לתכנים (זמן, מוות, גורל,

הסיטואציה של בן שמתמודד עם נתק מאביו  מלווה בשכבות עמוקות של רגשות לא פתורים  וקונפליקט פנימי. בניגוד לאבל “טבעי”, שבו יש סיום של קשר משמעותי אך עם סגירה רגשית מסוימת, כאן, אחרי מות האב,  נותרת תחושת חוסר סיום – דברים

קצב אמצע מעלה הגעגועים לאהובה על נתיב מרכזי. ההרכב של גיל ויין מוביל אותם בשירתו היפה מתן עגמי. המהות של געגועים אחרי אהבה אובססיבית היא דבר מורכב, סוער, כמעט פרדוקסלי — הם אינם געגועים רק לאהובה, אלא גם להתמכרות עצמה.

יש לבר צברי סיפור על אחת ששיגעה אותו: לקחה לו את הלב, הלך איתה בעיר חזה מתוח, ראש אדרנלין, עשתה אותו "שחקן ראשי" א-מה מה – לא ממש התנהגה לפי התסריט שלו. היה לה "טוב מדי", והיא לא שיחקה אותה

פאר טסי  מחפש תשובות על שאלות הרות גורל אצל פרפר,.- מהו "סוד הקסם" ואופק עתידו ("לאן תיקח אותי הרוח")   למה פרפר? בגלל שחייו של הפרפר קצרים, הוא מופיע בשירים כסמל ליופי זמני, לאהבה חולפת או לרגעים שבריריים, גם לחופש, שחרור

מוסיקה ממשיכה לצאת אצלנו בקצב מטורף. יש יוצרים שחיים בעולם מקביל, שבו הכל סבבה. אין מלחמה, חללים, חטופים, הוויה מטרללת. גיא מזיג מתייחס לסוגיה: " ״אחרי השבעה באוקטובר החלטתי על שינוי כיוון בתוכן של האלבום השלישי שלי,  בעקבות המלחמה ופגישות

אושר בחתה מנסה לשכנע אותה ללכת עליו. הנימוקים – הקודם שלה היה "כמו אוויר", אפילו חברות שלה מעידות עליו שהוא "מדהים", העבר שלה זה "מניאקים", מבטיח לה חיים ללא "תקלות".. הטקסט נשמע כמו במכירת נכס. אני חבל"ז. כדאי לקנות. אושר

"כמה שמענו, אותה קלישאה/ מה כבר נשאר, רק הכוס מלאה" ספיר סבן דוהרת על שיר מלא קלישאות שאומר: יאללה, נשבר מהבלאגן, הטוב נמצא ממש כאן, מעבר לפינה, בואו נתפוס אותו, נעשה מסיבות, שמח על צ'ייסר ערק, והעיקר שהכוס תהיה מלאה.

בדואט הראשון באלבום "להתראות מתוק", עם האח שלומי, יש הרגשה שהם התאימו קול לקול. מזהים את הדמיון בטונים. אחרי הכול, אח ואחות המה. שאלה של גנים. אבל לאה ושלומי מעולם לא היו בראש סגנוני אחד כמו באלבום הדואטים הזה שהוא

על הנייר – לא שיר להלחנה. תובנות החיים שטוקי שטרן שרבט נשמעות לגמרי קטע פרוזאי, מעין ספוקן וורד, אלא שהוא בכל זאת  הצליח לעטר אותן במוסיקה יפה. שטרן שר על סבל ותסכול בתחושת דריכה במקום, סחרור פנימי, ואובדן זהות בתוך

דניאל נשמה עושה שימוש במטפורה של "לעוף ולראות הכול מלמעלה" כדי להשתחרר  מהמבט הצר של היומיום ולראות את התמונה הרחבה כמו ציפור בשמיים. זה מאפשר להבין מצבים באופן שלם, פחות רגשי ויותר מאוזן – לראות את "היער" ולא רק את

שיר שמושר בסצנה של סרט או מופיע בטריילר יוצר תגובה רגשית מיידית. הוא "צובע" לא רק אותה אלא לעיתים את כולו הסרט בצבעים מוזיקליים שגורמים לצופה לזכור את התחושות – לעיתים אפילו יותר מהתמונה עצמה. מפיקי הקומדיה "צ'קאאוט" בחרו ב"בלדה

להשתחרר מפחדים ומאשמה עצמית ולהתחיל ללכת למקומות בטוחים – נפשית ופיזית- אפשר להתייחס לכך בתהליך שהוא סוג של פסיכואנליזה אישית. זהו תהליך רגשי ומחשבתי שדורש התבוננות פנימית עמוקה, גילוי מקור התחושות הללו, והבנה כיצד לשחרר אותן או להפחית מהשפעתן. זהו

דין פרינס גבאי שר התקרבנות של גבר מול גברת. הרסה אותו. אין לו כוח לכולם. פורק דברים "על הפסנתר" במקום לומר לה אותם "בפנים". לא נותנת לו לנשום, מחפש סימן שמשהו בפנים אצלה בכ"ז מתחבר אליו. הלוואי והשדים שמתרוצצים בתוכה

החיים זה לא דבר פשוט, מבשר רן דנקר, והולך הצגת פופ אקסטרווגנטית, שהקליפ המושקע בה חלק בלתי נפרד ממנה בו בתסריט, בימוי והפקה הם כשלעצמם הצגה יומרנית  במיקום, בכוריאוגרפיה, בהתרחשות. מה רוצה להגיד בשיר הדאנס הזה? המאבק הפנימי מול הציפיות