שירים חדשים

נופיה ידידיה שרה ביאוס אישי בטון מלנכולי. תסכול שמופנה כלפי מי שאיתה /לא איתה פיזית ומנטלית. המוסיקה משדרת את הכאב במינור כובש. השיר מתפתח  במהלכים דרמטיים מאופקים  נרטיב שזורם בקצב איטי על מסלול מרכזי. הסאונד האלקטרוני הוא שמייצר שכבה המוסיפה

זמרות שרות שירים שנכתבו מנקודת מבט גברית, כמו שיר האהבה הזה, מבלי לשנות את לשון הזכר, מה שמעניק לעיתים נופך ייחודי ובעל עוצמה לביצוע.זו התחושה שעולה מהשיר הזה של נתלי צפר, שבוצע לראשונה ב"הכוכב הבא". אחרי ששמעתי אז את נתלי

האמצעים מקדשים את המטרה. בוידוי האהבה הנואש-רומנטי הזה חורז נועם בתן את ה"מדאם" עם "בדם" ו"בן אדם" . חריזה מלאכותית היא סוג של חריזה בשירה שבה החזרה על הצלילים בסופי השורות נעשית באופן לא טבעי או מאולץ. כלומר, המשורר “מכריח”

דן שפירא לקח את זעקת האוהבת במצוקה לרחובות פריז. תוספת הבית בצרפתית מנכיחה את הסיטואציה שם. למה פריז? חיפשתי בדף המידע שהגיע עם השיר. שפירא מדבר על  השראת "תחושת זרות ומרחק" בעיר הרומנטית, בה הציע נישואין לאשתו תמר. שפירא שר

שירו של התועה בדרכי האהבה של פעם, אותה אהבה שנמוגה עם הזמן. "מה נשאר לך עכשיו"? תוהה-שואל אריק סיני בבריטון העמוק, האפל והמסתורי שלו. זוהי ההבנה, שהאהבה שהייתה פעם מרכזית ומשמעותית דועכת בגלל השינויים שהזמן מביא איתו, ומה שנותר הוא

כשמדמים אדם לגלקסיה, הכוונה היא לרוב להדגיש את העושר, המורכבות והייחודיות שיש בו. כמו שגלקסיה מכילה אינספור כוכבים, מערכות ומרכיבים שונים, כך גם אדם נתפס כבעל רבדים רבים – רגשות, מחשבות, חלומות, זיכרונות וחוויות, שכל אחד מהם מוסיף לאישיותו. הדימוי

עד ג'קי צ'אן הגיע בר צברי כדי לספר על אהבה מאמללת? ניסית למצוא קשר. ג׳קי צ’אן (Jackie Chan) –  שחקן, במאי, מפיק, פעלולן ואייקון קולנוע סיני, נחשב לאחד מכוכבי הפעולה הגדולים והאהובים בעולם.  צ’אן ידוע בזכות שילוב ייחודי של אומנויות

געגועים לאהבת נעורים נוגעים באחד הרגשות הכי חזקים ונוסטלגיים שאפשר לחוות. זה רגש שמחזיר אותך אחורה בזמן, לרגעים שבהם הכול הרגיש פשוט, מלא תשוקה וטהור. אהבת נעורים נוטה להשאיר חותם עמוק, בין אם היא נמשכה תקופה קצרה או השפיעה עלייך

הלב, כסמל וכאיבר פיזי, הוא מעין “מתווך” של אהבה – מצד אחד כאיבר שמגיב להתרגשות, ומצד שני כסמל עמוק שמחבר אותנו לרעיון של רגש וקשר.  בחדרי הלב לא רק נרקמות אהבות, אלא הן מתנגנות – מובילות אל השירים. קיטש? אבנר

האוקסימורון בסיום השיר מבטא את סערת הרגשות שעוברת על קרול ביסמוט: "והכאב הזה אולי, אולי הוא מתנה". אז נכון: כאב נפשי חושף אותנו לרבדים פנימיים של רגשות. היצירה משמשת לעיתים קרובות דרך להתמודד עם הכאב, לשחרר אותו או להבינו. ב

כמו זמרות רבות, שמנסות לפלס להן נתיב לצמרת המיינסטרים, גם סבן ספיר בחרה במסלול שירי אכזבה מאהבה, מבקשת מהמאזין  להשתתף בצערה. הטקסט שבלוני – הדימויים הצפויים מתחום המים – "גשם של געגוע", "ים גדול בינינו", "כמו דג שמחוץ למים". אבל

סטטיק גייס את רוג'ר פדרר, מענקי שחקני הטניס בכל הזמנים, לשיר ראפ חרמני מחפיץ נשים – שכולו גימיק מוסיקלי משעמם. למה פדרר, כי זה מתאים לחרוז שרץ לאורך כל השיר? ויש שאלה מקדימה נוספת: מעריציו הילדים צריכים לשמוע את זה?

תפילה בת 2500 שנה ממשיכה לעורר השראה אצל מוסיקאים וזמרים. האווירה והמצוקה בשנה האחרונה הכתיבו עוד גרסה נפלאה אחרי זו של עובדיה חממה – בדואט יפהפה של לאה שבת ותמר גלעדי, ששרות את המילים לא רק ממיתרי קולן אלא ממקום עמוק

זמרות צעירות שרות טרגדיות אהבה. מה עבר על אמילי קופר מול מי שאהבה? שקרים, טעויות, מחיר כבד, ומגיע לו גם "בן זונה". מה חדש תחת שמי הנכזבות? לא הרבה. תוגתה מגיעה בלחן נוגה, =שרה לו בגוף שני, מטפסת לטון התבכיינות,

לפי הקליפ, נועם מנסה חזות של אמא ריטה. היא התפוח, אבל מוזיקלית – לא ממש מתקרבת לעץ. בוחרת בטקסט חסר משקל סגולי על יחסים, לחן של קלילות צעירה. קליפ של כוריאוגרפיה אווילית. אם זו דרכה היא מתרחקת עוד יותר מהעץ.

האם מישהו הבטיח "שלום עולמי" על רקע העידן הדיגיטאלי? רוטבליט כתב שיר שצוחק על התחזית. שיר השלום החדש שלו הכי מבאס. נפסח על התרומה של הטכנולוגיה לקדמה (והיא עצומה) ונגיע למשפט הרלוונטי לשיר החדש של החצר האחורית, המתמחה בהפיכת הגיגי

"כמו גנב בלילה" היא שרה על מי שעוצר ליד ביתה לבדוק ובורח. מה פשר היחסים האלה? מבחינתה – אהבה נכזבת עד עמקי הלב, שהופכת קשה יותר על רקע מראות וקולות העיר הגדולה ו"השקר שלא נותן לנשום". וגם ה"חבר שנעלם". יש

עברי לידר חותר כהרגלו לחדש ולהתנסות במוסיקה מחוץ לקופסה. אלבומיו מציגים התפתחות אמנותית, עם שינוי סגנונות והתנסות במוסיקה מהפשוטה ביותר ועד המורכבת. את אודיה הוא העלה על סיפון של  ספינת האלבום "חלק לא נפרד מאחרים" לשיר בסגנון דיסקו דאנס של

שלומי שבן הוא הברמן. אביב גפן הוא הניצוד על הבר על ידי מישהי, מעריצה לשעבר, "ילדת אור הירח", שרוצה להתחיל איתו בתירוץ שהיא ובעלה "כבר לא מסתדרים". כל האוונטה בבר – לעורר בעיה:  לו כבר אין חשק לסטוצים ולכל הבלגן

אריאל זילבר מחדש את "הבטחה", שיר ישן שנכתב ע"י אהוד מנור – בשינוי של המילים בסוף השיר.  הוא שתל בשיר שעוסק בהגות על מהות החיים והזמן, מילים על אחדות ישראל על רקע המציאות העכשווית. נכון:  לא לכך התכוון המשורר, והשיר

גבר בוכה על אהבה בערמה של קלישאות. למשל: "היום כבר לא מתים מאהבה", (תודה לבועז שרעבי ול"אצלי הכל בסדר") אז מה הבעיה?  הבעיה היא שהיא מטרללת אותו –  מתהפכת, נעלמת בחושך כמו סופה, חולמת על חופש, לפעמים טובה, לפעמים רעה,

אליעד משתמש ברך שנולד לשיר-ספר על חולשותיו-תיסכוליו של אבא,  כאילו הילד הוא הכותל שלו – מבין ומזדהה, ואגב כך מספר על "שיחות מסובכות" עם היושב למעלה ש"יזכור להדליק לו אור".  התסכול: לא לימדו אותו להיות אבא, התובנה: אף אבא לא

דויד גרוסמן חובר לראפ כדי לקרוא לתקומה מחודשת של עם שחרב עליו עולמו. החברים שהצטרפו רואים כאן שליחות של ממש. משפטי הסיום אומרים הכל: 'ויש למען מי להילחם/ 'הכל כעת תלוי בכם,/ 'עכשיו הזמן לקום, לחיות, להיות לעם או לא

. כמי שנמנה על כל הלבבות הנמסים והדומעים ברינה לשובם של החטופים, קל מאוד להתרפק על השיר הזה,  על הקול הזך והמתכוון של מיטל קליקה חיון (34), ששרה על השיבה הביתה מנקודת מבטה של ילדה מתגעגעת ומפוקחת. המנגינה משדרת רחשי

מארינה מקסימיליאן מתרפקת על הנשיקה הראשונה.בגילה – סוג של געגוע, אבל כפי שהיא עצמה מעידה בדף המידע שנשלח עם השיר – גם בעידן שלנו תום הנשיקה הראשונה הוא אותו תום כמו פעם כפי שסיפרו לה מעריצות צעירות. קסם האהבה הראשונה