דאנס, אלקטרונית, טריפ-הופ

טכנולוגיית הסאונד בהם משתמשים המפיקים דומיניק בי ומארק יארבלי מתבססת על צירוף של באסים עמוקים, ברייקביטס, קולות רגאיי וריתם אנד בלוז פשוט. "ג’אמפ אנד שאוט" של בייסמנט ג’אס או ""דה וירוס" מראים כי העידן הפוסט מודרני הולך על נוסחה של

למי שמכין מסיבה לוהטת, שניזונה מלהיטי עבר אך מתבססת על צליל דאנס עדכני-חדשני – קחו את אוסף ה-20 הזה. לא צריך דיסק אחר. הפרינציפ: לוקחים להיטי עבר ומדנססים אותם בקאבר עכשווי. המנגינה המקורית היא שבסופו של דבר הבסיס להצלחת הקאבר. הדינסוס

פס-הקול שניקולס גודין וז’אן בנואה דנקל התאימו לסרטה של סופיה קופולה אפל וקודר יותר מכל מה שהם עשו בעבר. הוא גם בד"כ מינימליסטי יותר, אלקטרופופ אווירה שמקרין אולי את הצד היותר נקי ופשוט בכישרון של הצמד. אייר מצליחים ליצור משהו

אם פופ במהות מבטא את קלילות מתקתקה של תום רומנטי של גיל עשרה, אז זה בדיוק "קלאב 7". הלהקה הבריטית הוקמה ב-1999 ע"י האמרגן סימון פולר שבחר 7 חברים מתוך 10 אלפים מועמדים. השלב הבא היה סדרה טלוויזיונית "מיאמי 7".

מה הקשר בין דאנס לרוקנ’רול? – ג’וניור סניור. בואו למסיבה של הצמד הדני (מג’וטלנד, צפון דנמרק) שעושה את "מוב יור פיט" ("ד-ד-דונט-סטופ דה ביט") , אולי הלהיט הגדול של השנה. מדובר במתקפה מוסיקלית אנרגתית משובבת ומחויכת של היפ-הופ, טכנו, גאראג’,

לז’אנר קוראים "דרים מיוסיק", שזה "טראנס סימפוני" (לא אנוכי אחראי על ההגדרות) ואם כמו שמספרים, הצליל הזה מוצאו מהטכנו הקר, אז משהו טוב קורה לסצינת הדאנס, ויבורכו הממציאים, ובראשם מיילס שכתב את מנגינת נהדרת שנקראת HILDREN, והלהיט .FABLE הוא מספק

האלבום אינו המשך ל CONNECTED המצויין, אולם הערך המוסף האטרקטיבי שלו הוא בהיותו מסיבת מיקסים מלהיבה, מה שמישהו הגדיר "פאנקד אפ פארטי". לסטריאו יש כשרון לבחור קטעים, לחבר מיקצבים, קולות ואפקטים למסיבה שהיא הפנינג מדהים בקשת גווניו, 25 קטעים, מעברים

מישהו כתב על "הוטל": "ייש גל חדש, יש גל ישן ויש מובי". מובי הוא אמן שממשיך לגלוש על כול הגלים. אמן רב-פנים וסגנונות, מחלוצי סגנון ה"רייב", שקרץ ל"האוז", אייקון אנדרגראונד שממשיך למכור מליונים, מלחין פסי קול, די.ג’יי סופרסטאר, טכנאי סאונד מהולל.

בטורי הרכילות כתבו הרבה על צבע שערה שהתחלף לבלונד. אחרי ששומעים את האלבום, נראה שזה כמעט כל מה שאפשר עכשיו לספר על בקסטור. מוסיקלית, היא דורכת במקום, על רצפת הריקודים, אחרי שמכרה הרבה מיליונים מהקודם שלה "ריד מיי ליפס". על

הרבה קטעים כאן ישרפו את רצפת הריקודים. טוב,, מה הם היו עושים בלי מכונות הקצב המשוכללות. ה"אנדר דוג פרוג’קט" עם ה"סאמר ג’אם 2003" הוא דאנס חמים וטעים. גם ליזה סקוט לי עם "לייטלי" הוא מהסוג היותר מלודי, והאלקטרוניקה רק משפרת.

אוספי ההמשך של ה"קפה דל מאר" הם סחורת צ’ילאאוט צבעונית, אתנית יצירתית ומיוחדת הרבה יותר מצלילי איביזה הותיקים. שפע המקצבים, המנגינות, צלילה אווירה והעיבודים מראים כי כל הסכרים נפרצו. לא עד סתם מוסיקה "של שקיעות". דאנס ואלקטרוניקה שנכנסים גם למשבצת

ג’יי בי דנקל וניקולס גודין, אשפי מוסיקת אווירה, חוזרים במה שהם יודעים לעשות הכי טוב, ומי ששמע את "מון סאפארי" מבין פחות או יותר מה הראש של שני הצרפתים האלה. שני רומנטקינים עם אוזן אחת בעבר ועין אחת בעתיד, שמייצרים

סאוני (SAWHNEY), בן למהגרים מהודו שנולד בצפון מזרח לונדון, רוקח באלבומו השישי (שיוצא אחרי PROPHESY המעולה) תבשיל מעודן של סגנונות שמורכב מכול השפעותיו, גם ההודיות. "עינים מזרחיות" בהשתתפות נטשה אטלס הוא דאנס טעון אווירה, מהיותר מיוחדים-מרגשים באלבום. "מלאכים נופלים" הוא

"דיסקוטק" אומר לנו אילן בן שחר, עורך האוספים המתגעגע, הוא בכלל מושג שנולד אצל הצרפתים. "פופ קונצרטו אורקסטרא", "אוטוואן", "דזיירלס", סרון, ג’ילברט מונטנייה, סילווי ורטאן, מישל פוגן. מי מכיר? 2"פרנץ’ דיסקו" ו"פרנץ’ טרופיקאל", דיסק כפול, מחזיר לרחבת הריקודים עם משב

שמעתי 35 להיטי פט שופ בוייז. החזקתי מעמד, אבל עם פעילויות נוספות. יש קצב, מלודיה. סגנון. יש גם סגנון. רכיבי המתכון: דיסקו, דאנס, טכנו פופ. במינון נכון של מחשבים וסמפלרים. "גו ווסט", "ווסט אנד גירל", "סברביה", "לפט טו מיי און

אנחנו בסצינת הבריטיש האוז, שנות השמונים. ג’ונתן מור ומאט בלאק מוציאים לפועל עבודות דאנס משובחות. להיט שיזהה את הקולדקאט מיידית – "עלי שלכת" באנגלית ובצרפתית. הדיסק מכיל 8 מלהיטיהם עם "אמנים שונים". ליזה סטנספילד עם "פיפל אולד און" גם יאז

שון פול די. ג’יי יליד ג’אמייקה מגיע לרחבות הריקודים בניו-יורק (האמריקנים גילו אותו לראשונה בפס הקול של הסרט BELLY בבמויו של היפ ויליאמס) עם סגנון רקיד המבוסס על רמיקסים, רגאיי, ריתם אנד בלוז. היפ הופ אמריקני, מוסיקה קאריבית וסימפולים. "תני

מתאבנים: די ג’יי אוטזי עושה את "היי בייבי" בנוסח "ג’ינג’ס חאן", החבורה האירווזיונית הגרמנית המיתולוגית. ריקי מרטין, יצרן להיטי דאנס לטיניים פורץ לרחבה עם "מאריה". תומר גלאט שערך הלך על רצף דיסקו-לטינו-דאנסי אנרגתי עד כוחני כשהמטרה: להרים מסיבה. בסקציית הגימיקים

אחרי עשור שנים של דאנס/האוז, משהו טוב קורה לפיית’לס. זה מתחיל ב"מאס דיסטרקשן", טקסט פוליטי-חברתי אנטי ממסדי אנטי גזעני שנדמה לי שהוא חריג של ממש באלבום. לא מדובר במהפך, אבל בהחלט שינוי שמראה כי פיית’לס הרגישו כי מיצו את הפורמולה

טום פינדליי ואנדי קאטו הם דואו דאנס לונדוני שהרכיב מוסיקה כמעט מכול מקצב שמאפיין את הביט המודרני, משהו בין "מאסיב אטאק" ל"כמיקל ברדרס". במופע שהוקלט בבריקסון אקדמי בדצמבר 2002, מוקרנים על המסכים אילוסטרציות וידאו ארט חלקן סתמיות חלקן אפקטיביות. המוסיקה

אוסף מס. 20 בסדרה "בק טו מיין" מציג את טעמיהם של נייל טננט וכריס לאו, הלא הם הפט שופ בוייז, בשני דיסקים. הסקרנות באופן טבעי גדולה, ההפתעות – רבות. למעשה, הסדרה כולה היא בעל אוריינטציה של מוסיקה אלקטרונית, אלא שטננט ולאו