שון פול די. ג’יי יליד ג’אמייקה מגיע לרחבות הריקודים בניו-יורק (האמריקנים גילו אותו לראשונה בפס הקול של הסרט BELLY בבמויו של היפ ויליאמס) עם סגנון רקיד המבוסס על רמיקסים, רגאיי, ריתם אנד בלוז. היפ הופ אמריקני, מוסיקה קאריבית וסימפולים. "תני
מתאבנים: די ג’יי אוטזי עושה את "היי בייבי" בנוסח "ג’ינג’ס חאן", החבורה האירווזיונית הגרמנית המיתולוגית. ריקי מרטין, יצרן להיטי דאנס לטיניים פורץ לרחבה עם "מאריה". תומר גלאט שערך הלך על רצף דיסקו-לטינו-דאנסי אנרגתי עד כוחני כשהמטרה: להרים מסיבה. בסקציית הגימיקים
אחרי עשור שנים של דאנס/האוז, משהו טוב קורה לפיית’לס. זה מתחיל ב"מאס דיסטרקשן", טקסט פוליטי-חברתי אנטי ממסדי אנטי גזעני שנדמה לי שהוא חריג של ממש באלבום. לא מדובר במהפך, אבל בהחלט שינוי שמראה כי פיית’לס הרגישו כי מיצו את הפורמולה
טום פינדליי ואנדי קאטו הם דואו דאנס לונדוני שהרכיב מוסיקה כמעט מכול מקצב שמאפיין את הביט המודרני, משהו בין "מאסיב אטאק" ל"כמיקל ברדרס". במופע שהוקלט בבריקסון אקדמי בדצמבר 2002, מוקרנים על המסכים אילוסטרציות וידאו ארט חלקן סתמיות חלקן אפקטיביות. המוסיקה
אוסף מס. 20 בסדרה "בק טו מיין" מציג את טעמיהם של נייל טננט וכריס לאו, הלא הם הפט שופ בוייז, בשני דיסקים. הסקרנות באופן טבעי גדולה, ההפתעות – רבות. למעשה, הסדרה כולה היא בעל אוריינטציה של מוסיקה אלקטרונית, אלא שטננט ולאו
