השיר “מישל” של נועם בתן, שנבחר לייצג את ישראל ב־אירוויזיון 2026, מנסה להיות שיר פופ בינלאומי מודרני, אך בפועל מציג בעיות הן ברמה הטקסטואלית והן ברמה המוזיקלית והחזותית. מדובר בשיר שמערבב שלוש שפות – עברית, אנגלית וצרפתית – עם מבנה
זו כותרת שתתפוס חזק בצרפת: בגמר תחרות קדם האירוויזיון בישראל זכה שיר בצרפתית! נועם בתן הלך על כל הקופה ושר Dernier Danse של אינדילה כמו זמר מליגת העל הצרפתית. ההימור שלו היה מוצדק. ההימור שלי – אלונה ארז – כשל.
השופטים הם השחקנים הראשיים בתוכניות ריאליטי מוסיקה. יש להם היתר לומר כל מה שבא להם. הבעיה מתחילה כששופט מחליט שהוא ה"סיפור" של התוכנית ולא המתמודד. מפיקי התוכנית בוחרים אותם לפי מדדי רייטינג פוטנציאליים. היכולת המקצועית שלהם אינה מהווה פקטור מחייב.
התוצאה הזו הייתה ידועה מראש. הבחירה תהיה לא קלה. מי ייצג את ישראל בוינה במאי? לגל דה פז הכינו הפקה שאפשר לשלוח אותה As Is. הכל נשמע ונראה תפור לאירוע – בחירת השיר, העיבוד, התזמורת, השמלה, תחושה שמקדמים אותה לזכייה.
כמו שלמה ארצי, גם חנן בן ארי הוא מקדם מכירות מעולה לתוכנית ריאליטי כמו "הכוכב הבא". הצירוף של ,"שיר מרגש" קיים כמעט בכל שיר שלו. בן ארי כותב ממקום מאוד חשוף – על אמונה וספק, פחדים, אהבה, הצלחה וכישלון. הרבה
כמה התוכנית "עבדה" על המחלה שלה כדי לייצר בסוף הפרק את המומנטום הגדול? נכון, נכון: יש בעריכה הזו גם מניפולציה ענקית, למרות שמפגן ההתגברות של שירה זלוף על הצרידות שלה, הוא מהסוג שמציג מתחרים נחושים מנצחים. כל ההתלחשויות שלה עם
לפי ארבעת האדומים ו-43 הנקודות – הציון הנמוך ביותר בפרק הזה, אלונה ארז הייתה צריכה להיות מודחת וללכת הביתה. נו טוב, הפקת הכוכב הבא כל כך מחושבת, שהיא לא תרשה לעצמה לוותר על הכוכבת בת ה-17 של התחרות, שביצעה את
שלמה ארצי הוא “אירוע”. גם אנשים שלא צופים קבוע ב"הכוכב הבא" יעצרו רגע כשיש ערב שמוקדש לו. הוא חוצה דורות, מגזרים וטעמים, וזה זהב לפריים־טיים. תוכנית ריאליטי חיה על רגעים “גדולים”, וארצי הוא רגע גדול בלי צורך לייצר דרמה מלאכותית.
האם יש סיכוי לזמרים מסלסלים בסגנון ים תיכוני מצוינים כמו נווה לוי ושקד סלומון להגיע לאירוויזיון? האם הצבעת השופטים צריכה להתייחס לסגנון שלהם במתן "אדומים" או "כחולים"? אלך על תשובה לא החלטית: התחושה היא ששני הזמרים הנ"ל חסרי סיכוי להגיע
זו הרשימה שמסתמנת כגמר הכוכב הבא. כולם ממצוינים. כולם בעלי פוטנציאל ייצוגי. עדיין המועמדת הבטוחה שלי – אלונה ארז. עדיין לא מאמין שהיא רק בת 17. הגרסה שלה ל-Stay של ריהאנה הייתה למעלה ממופת של קאבר, אולי הביצוע הטוב ביותר
אין גבול למניפולציות. הדואט "בהפתעה" בין תמיר לוי לרביב כנר בביצוע "איפה היית" של אמיר אטיאס ו"בית הבובות" תואר כקרב של שני לוחמים, בקונוטציה לשירותם הצבאי. אסף אמדורסקי השתמש בדימוי בצורה הכי פשטנית כשתיאר אותם כ"שני לוחמים על הבמה", מה
לא הייתי פוסל הימור על שירה זלוף המיוחדת, למרות שהקרב המסתמן על ייצוג ישראל הוא בין אלונה ארז לגל דה פז. הזוכים באירוויזיון הם לעיתים המיוחדים והיוצאים מן הכלל, ראו מקרה נטע ברזילי. אסף אמדורסקי, השופט המהוקצע-קפדן דווקא העדיף את
דואט בהפתעה הוא גם גימיק רייטינגי וגם מהלך משמעותי למתמודדים.:שם של מפורסם/ מפורסמת = רייטינג מיידי. מבחינת התוכנית – שבירת שגרה, הפתעה, התרגשות, “וואו” – קלאסי לפורמט מתקדם בעונה. במובן הזה, זו טלוויזיה מסחרית שעושה את עבודתה. מצד שני: למתמודדים
כמו בפרק הקודם – לא היו כאן קרבות אמיתיים.. סתם אודישנים במסגרת התוכנית וגם הניסיון להגדיר נושאים – חארטה ברטה. התגלית הגדולה של העונה כזמרת יוצרת היא ללא ספק שירה זלוף. זלוף מספרת את הסיפור האישי שלה בחדווה מאופקת, שיש
המילה "דו־קרב” מטעה. היא עושה דרמה של חרבות ושל מי מנצח את מי, ובפועל זה יותר שני אודישנים במקביל עם טבלת ניקוד. אין פה מאבק על אותו שיר או עימות ישיר . יש פה פשוט: מתמודד א’ שר מקבל ניקוד.
קרן פלס נשפכה על הדואט של אלונה ארז ושירה זלוף לשיר שלה – "באת לי פתאום" ורכבה עליו כדי לעשות פרומו לתוכנית המשותפת שלה והחברה, מירי מסיקה. מול ההתלהבות של כל השופטים, ה"אדום" של אמדורסקי היה מוצדק. הדואט הזה לא
דואט מייצר סיפור: חיבור בין מתמודדים, מתח של התאמה או אי־התאמה, ולעיתים גם רגש חזק של שותפות. זה חומר מצוין לטלוויזיה ומעמיק את המעורבות של הקהל. בדואט לא בוחנים רק קול, אלא גם הקשבה מוזיקלית, התאמת קולות, חלוקת תפקידים. זו
אמדורסקי חזר להיות אמדורסקי. מחלק "אדומים" בלי ניד עפעף, כמו הוא מתבקש להחזיר לעצמו את מעמדו כשופט המחמיר. הבעה היא לא ב"אדומים" אלא בנימוקים, שלפעמים ההרגשה שהוא עצמו לא הכי מאמין במה שהוא אומר. בתוכנית הזו הוא לחץ 6 אדומים.
כמה חכם: נועם בתן הוסיף בית בצרפתית ל"אהבה חולה" של פאר טסי. החיבור לעברית עבד מצוין באוריינטציה אירוויזיונית. הוא שר שיר כאב אהבה אישי ברגש עצום ובהתכוונות גדולה. הוא העניק לשיר אופי בינלאומי בנוסחי האירוויזיון של פעם. ללא ספק
שלב הניפוי הראשון הסתיים. קיבלנו מספרים מ-68 נשארו 21. מתחיל השלב השני של הניפוי. כל פרק – משבעה נשארים שישה. הפנים מתחילות להיות ממוקדות יותר לוינה. גם השופטים עוברים מבחן: שני האדומים שנתנו עדן חסון ואיתי לוי לאלונה ארז היו
אסף אמדורסקי העליב את עומרי פילס, הבחור שלדברי יובל רפאל, שלוקחת השנה חלק כשופטת, היה המוסיקאי והמנטור שסייע להרמת מצב הרוח אצל שורדי הנובה בחוות רונית. כך הוא אמר לו: "כיוון שאנחנו לא נמצאים במתחם ריפוי, משהו בשירה שלך לא
"הכוכב הבא לאירוויזיון" אינה במהותה תוכנית לגילוי כשרונות זמר. היא ממוקדת מטרה – לבחור מועמד לייצג את ישראל באירוויזיון. מערכת הסינון באודישנים מחטיאה את המטרה הזו כאשר שולחת לבמה הרבה מאד זמרים בסגנון ים תיכוני. הסלסול המזרחי אינו בעיה כשלעצמו,
הסלסול המזרחי אינו בעיה כשלעצמו, אבל הוא יכול להפוך לבעיה אם משתמשים בו לא נכון בתוך מסגרת כמו “הכוכב הבא”, שבה הקריטריונים שונים ממוזיקה מזרחית מסורתית. הקריטריונים הקובעים הם יציבות טונלית, שליטה טכנית, תקשורת רגשית, מיוחדות אישית. אם ארבעת המרכיבים
מייקל הרפז, אליל שנות התשעים מלהקת היי פייב, בן 52, מאתגר עצמו בקאמבק שבלשון העכשווית יוגדר כמטורף – בהכוכב הבא לאירווזיון. מי שגבתו הורדה מהר היה השופט אסף אמדורסקי, שהעונה מפציץ במפתיע ב"כחולים" (מה קרה?, הגיל או התרגיל?) אלא שבמקרה
האם לזמרי הסלסול הים תיכוניים יש סיכוי להגיע לאירוויזיון? הז’אנר הים־תיכוני בישראל מאוד אהוב, אבל באירוויזיון הוא לכל היותר מאתגר. זמרי סלסול לרוב שולטים בטכניקות מורכבות שקשה לזמרי פופ בתוכנית הכוכב הבא להגיע אליהם. נכון, הגיעו רחוק מתמודדים עם צבע
נפתח בביקורת שופטים. הם לא פחות עומדים למבחן בתוכנית שכולה מבחנים. השופטים הם חלק מרכזי בעיצוב הטעם ובבחירת הנציג לאירוויזיון. מאחר שיש להם כוח והשפעה, טבעי שנבחן ונבקר את אופן השיפוט שלהם. תוכנית כמו "הכוכב הבא" לא רק מחפשת זמר
לאן מובילים טראומת סמים, חרדות, גמילה? נוה לוי מאשדוד נשמע החלטי מאוד לשקם את עצמו באמצעות המוסיקה. הוא סלסל את השיר "כינורי" בעדינות יפה, חלוקה נכונה של רגש, שליטה בקול. סלסולים דקים. צניעות יפה. כנות. העביר את ה"מסע" שלו בשלוש
האם זה מעניק לו יתרון על פני מתמודדים אחרים? מעמד מיוחד אצל השופטים? סתם רכילות רייטינגית? כל התשובות נכונות? מפיקי התוכנית התנפלו על הייחוס כמוצאי שלל יקר. זה עבד בפרומו לתוכנית, פמפמו את "הבן של" לאורך כל התוכנית. אז כן,
תכניסו אותו לרשימת המועדפים ביותר להגיע לוינה: עידו מאורר. הוא שר Jealous של לברינת' כזמר שמחר מחתימים אותו על חוזה הקלטות והופעות. מעולם לא שמענו את אסף אמדורסקימתלהב ככה מאודישן של מתחרה. Jealous הוא אחד השירים העצובים והכנים ביותר על
"הכוכב הבא" היא בסופו של דבר תוכנית בידור. זו מן הסתם הסיבה שלהקה ותיקה כמו "פורטרט" הגיעה אליה, ככל הנראה – פחות להתחרות על ייצוג ישראל באירוויזיון, אלא כלשונם לעשות כיף, להרים לעם ישראל, ובעיקר להחזיר עצמם לקדמת הבמה בפריים
