זו הרשימה שמסתמנת כגמר הכוכב הבא. כולם ממצוינים. כולם בעלי פוטנציאל ייצוגי. עדיין המועמדת הבטוחה שלי – אלונה ארז. עדיין לא מאמין שהיא רק בת 17. הגרסה שלה ל-Stay של ריהאנה הייתה למעלה ממופת של קאבר, אולי הביצוע הטוב ביותר
אין גבול למניפולציות. הדואט "בהפתעה" בין תמיר לוי לרביב כנר בביצוע "איפה היית" של אמיר אטיאס ו"בית הבובות" תואר כקרב של שני לוחמים, בקונוטציה לשירותם הצבאי. אסף אמדורסקי השתמש בדימוי בצורה הכי פשטנית כשתיאר אותם כ"שני לוחמים על הבמה", מה
לא הייתי פוסל הימור על שירה זלוף המיוחדת, למרות שהקרב המסתמן על ייצוג ישראל הוא בין אלונה ארז לגל דה פז. הזוכים באירוויזיון הם לעיתים המיוחדים והיוצאים מן הכלל, ראו מקרה נטע ברזילי. אסף אמדורסקי, השופט המהוקצע-קפדן דווקא העדיף את
דואט בהפתעה הוא גם גימיק רייטינגי וגם מהלך משמעותי למתמודדים.:שם של מפורסם/ מפורסמת = רייטינג מיידי. מבחינת התוכנית – שבירת שגרה, הפתעה, התרגשות, “וואו” – קלאסי לפורמט מתקדם בעונה. במובן הזה, זו טלוויזיה מסחרית שעושה את עבודתה. מצד שני: למתמודדים
כמו בפרק הקודם – לא היו כאן קרבות אמיתיים.. סתם אודישנים במסגרת התוכנית וגם הניסיון להגדיר נושאים – חארטה ברטה. התגלית הגדולה של העונה כזמרת יוצרת היא ללא ספק שירה זלוף. זלוף מספרת את הסיפור האישי שלה בחדווה מאופקת, שיש
המילה "דו־קרב” מטעה. היא עושה דרמה של חרבות ושל מי מנצח את מי, ובפועל זה יותר שני אודישנים במקביל עם טבלת ניקוד. אין פה מאבק על אותו שיר או עימות ישיר . יש פה פשוט: מתמודד א’ שר מקבל ניקוד.
קרן פלס נשפכה על הדואט של אלונה ארז ושירה זלוף לשיר שלה – "באת לי פתאום" ורכבה עליו כדי לעשות פרומו לתוכנית המשותפת שלה והחברה, מירי מסיקה. מול ההתלהבות של כל השופטים, ה"אדום" של אמדורסקי היה מוצדק. הדואט הזה לא
דואט מייצר סיפור: חיבור בין מתמודדים, מתח של התאמה או אי־התאמה, ולעיתים גם רגש חזק של שותפות. זה חומר מצוין לטלוויזיה ומעמיק את המעורבות של הקהל. בדואט לא בוחנים רק קול, אלא גם הקשבה מוזיקלית, התאמת קולות, חלוקת תפקידים. זו
אמדורסקי חזר להיות אמדורסקי. מחלק "אדומים" בלי ניד עפעף, כמו הוא מתבקש להחזיר לעצמו את מעמדו כשופט המחמיר. הבעה היא לא ב"אדומים" אלא בנימוקים, שלפעמים ההרגשה שהוא עצמו לא הכי מאמין במה שהוא אומר. בתוכנית הזו הוא לחץ 6 אדומים.
כמה חכם: נועם בתן הוסיף בית בצרפתית ל"אהבה חולה" של פאר טסי. החיבור לעברית עבד מצוין באוריינטציה אירוויזיונית. הוא שר שיר כאב אהבה אישי ברגש עצום ובהתכוונות גדולה. הוא העניק לשיר אופי בינלאומי בנוסחי האירוויזיון של פעם. ללא ספק
שלב הניפוי הראשון הסתיים. קיבלנו מספרים מ-68 נשארו 21. מתחיל השלב השני של הניפוי. כל פרק – משבעה נשארים שישה. הפנים מתחילות להיות ממוקדות יותר לוינה. גם השופטים עוברים מבחן: שני האדומים שנתנו עדן חסון ואיתי לוי לאלונה ארז היו
אסף אמדורסקי העליב את עומרי פילס, הבחור שלדברי יובל רפאל, שלוקחת השנה חלק כשופטת, היה המוסיקאי והמנטור שסייע להרמת מצב הרוח אצל שורדי הנובה בחוות רונית. כך הוא אמר לו: "כיוון שאנחנו לא נמצאים במתחם ריפוי, משהו בשירה שלך לא
"הכוכב הבא לאירוויזיון" אינה במהותה תוכנית לגילוי כשרונות זמר. היא ממוקדת מטרה – לבחור מועמד לייצג את ישראל באירוויזיון. מערכת הסינון באודישנים מחטיאה את המטרה הזו כאשר שולחת לבמה הרבה מאד זמרים בסגנון ים תיכוני. הסלסול המזרחי אינו בעיה כשלעצמו,
הסלסול המזרחי אינו בעיה כשלעצמו, אבל הוא יכול להפוך לבעיה אם משתמשים בו לא נכון בתוך מסגרת כמו “הכוכב הבא”, שבה הקריטריונים שונים ממוזיקה מזרחית מסורתית. הקריטריונים הקובעים הם יציבות טונלית, שליטה טכנית, תקשורת רגשית, מיוחדות אישית. אם ארבעת המרכיבים
מייקל הרפז, אליל שנות התשעים מלהקת היי פייב, בן 52, מאתגר עצמו בקאמבק שבלשון העכשווית יוגדר כמטורף – בהכוכב הבא לאירווזיון. מי שגבתו הורדה מהר היה השופט אסף אמדורסקי, שהעונה מפציץ במפתיע ב"כחולים" (מה קרה?, הגיל או התרגיל?) אלא שבמקרה
האם לזמרי הסלסול הים תיכוניים יש סיכוי להגיע לאירוויזיון? הז’אנר הים־תיכוני בישראל מאוד אהוב, אבל באירוויזיון הוא לכל היותר מאתגר. זמרי סלסול לרוב שולטים בטכניקות מורכבות שקשה לזמרי פופ בתוכנית הכוכב הבא להגיע אליהם. נכון, הגיעו רחוק מתמודדים עם צבע
נפתח בביקורת שופטים. הם לא פחות עומדים למבחן בתוכנית שכולה מבחנים. השופטים הם חלק מרכזי בעיצוב הטעם ובבחירת הנציג לאירוויזיון. מאחר שיש להם כוח והשפעה, טבעי שנבחן ונבקר את אופן השיפוט שלהם. תוכנית כמו "הכוכב הבא" לא רק מחפשת זמר
לאן מובילים טראומת סמים, חרדות, גמילה? נוה לוי מאשדוד נשמע החלטי מאוד לשקם את עצמו באמצעות המוסיקה. הוא סלסל את השיר "כינורי" בעדינות יפה, חלוקה נכונה של רגש, שליטה בקול. סלסולים דקים. צניעות יפה. כנות. העביר את ה"מסע" שלו בשלוש
האם זה מעניק לו יתרון על פני מתמודדים אחרים? מעמד מיוחד אצל השופטים? סתם רכילות רייטינגית? כל התשובות נכונות? מפיקי התוכנית התנפלו על הייחוס כמוצאי שלל יקר. זה עבד בפרומו לתוכנית, פמפמו את "הבן של" לאורך כל התוכנית. אז כן,
תכניסו אותו לרשימת המועדפים ביותר להגיע לוינה: עידו מאורר. הוא שר Jealous של לברינת' כזמר שמחר מחתימים אותו על חוזה הקלטות והופעות. מעולם לא שמענו את אסף אמדורסקימתלהב ככה מאודישן של מתחרה. Jealous הוא אחד השירים העצובים והכנים ביותר על
"הכוכב הבא" היא בסופו של דבר תוכנית בידור. זו מן הסתם הסיבה שלהקה ותיקה כמו "פורטרט" הגיעה אליה, ככל הנראה – פחות להתחרות על ייצוג ישראל באירוויזיון, אלא כלשונם לעשות כיף, להרים לעם ישראל, ובעיקר להחזיר עצמם לקדמת הבמה בפריים
האם לזמרים ים תיכוניים שמסלסלים מעולה יש סיכוי להגיע לאירוויזיון?אני מדבר על כשרונות כמו תמיר לוי ששר נפלא "הכל עד לכאן" של עמיר בניון, על ליאור קקון שהוכיחה שאפשר עוד להוציא משהו ייחודי מ"ים של דמעות" האיקוני (זוהר ארגוב, נינט
את מי אני שולח לאירוויזיון מהפרק הזה? למרות הכישרונות הרבים והרמה הגבוהה, אחת שהתעלתה על כולם – גל דה פז ששרה A Change Is Gonna Come של אריתה פרנקלין. צבע עורה אינה שחור, גם לא התחנכה על ברכי מוסיקת הגוספל,
מביאים שירים מקוריים מהבית, כאלה ששוחררו בעבר, אבל לא זכו לתהודה כמו שתוכנית עתירת רייטינג יכולה להעניק. איך יגיע אביר על סוס לבן לשכונת פלורנטין? הדמיון האוטופי בונה נרטיב. בתסכולה הרב, שירה זלוף מתפכחת, ועושה שימוש בביטוי השחוק "אביר על סוס
מה חדש בהכוכב הא לאירוויזיון? מממש כלום. אותו פורמט. אותם מנחים שמנסים לצחוק ולהצחיק. קרן פלס שממשיכה להתייפח ופורקת את כל מה שהיא צריכה לפרוק אצל בוחן נפש, שופטים שהם יותר תמונת מסך מקובעת מאשר אנשי מקצוע שאומרים דברי טעם.
נצרף את כל הביצועים שלה ב"הכוכב הבא" ואת A New Day Will Rise, ונקבל את מה שהתברר לי כבר באודישן הראשון שלה, כשביצעה את Anyone של דמי לובאטו, ולא השנה עד ה-Dancing Queen ו-Writing's OnThe Wall בגמר. יובל רפאל הפכה
שאעשה עוד פעם קופי פסט? את הזכייה של יובל רפאל צפיתי כבר מהאודישן הראשון שלה (פרק 4) כשהיא שרה Anyone. לא היה לי שום ספק, שהיא עדיפה על ואלרי חמאתי. התייחסתי לא רק לאיכויות המוזיקליות-קוליות שלהן, אלא לבחירות השירים. – התאמתם
מביאים את ריטה לספיישל מיוחד במסגרת פופוליזם רייטינגי מיינסטרים צפוי. בסיום אתה מתעייף מהמחוות המוגזמות, מהסופרלטיבים האינסופיים. ריטה היא ריטה. חשיפת ענק נוספת שלה בתוכנית עתירת צפייה היא שיקול מסחרי טהור. לעצם העניין: אם ריטה היא רף שמציבים כדי שהמתמודדים
שמינית הגמר כבר כיוון לחודש מאי בשוויץ. את מי שולחים? ואלרי יובל או דניאל? קרן פלס משוויצה ביכולת שלה לדעת מה מתאים לאירוויזיון. היא לא מנמקת, לא מפרטת. אבל היא יודעת, כמו שהיא מנפנפת בכל פעם בדגל ישראל לגבי כמה
אין לי שום ספק: יובל רפאל עדיפה על ואלרי חמאתי. אני מתייחס לא רק לאיכויות המוזיקליות-קוליות שלהן, אלא לבחירות השירים. בחירה נכונה של שיר היא שילוב בין טכניקה, הבנה עמוקה של הזהות האמנותית, וחיבור לקהל. שיר צריך להתאים למנעד הקולי
