הילד פה. אביב 2009. מדוע חזר? אצלנו להקות לא נגמרות. הן חיות לנצח. החברים תמיד יגיעו למילואים בשעת דחק. הילד הוציא סינגל חדש שיהיה צידוק מסוים. לא אלבום. מי צריך אלבום, כשיש מלאי תחמושת מהעבר, יוצאים לדרך. איפה הילד סיבוב
מתן קליין – חליל, מנו קוך (שוויץ) – פסנתר, גוסטבו אמראנטה (ברזיל) – קונטרבס, יובל לאון – תופים החלילן והמלחין מתן קליין חזר לישראל לאחר שהות ממושכת בארצות הברית. קליין, בוגר מצטיין של בית הספר "ברקלי" שבבוסטון, שיתף פעולה בשנים
אולי סרנגה נולד כאן בטעות (מספרים שהיוונים מתים עליו). מצד שני, בתוך עמו הוא יושב: הוא האבא והאמא, הסבא והסבתא של המיינסטרים הים-תיכוני. לא יסתבך עם רמבטיקו יווני כבד. הכל קל לעיכול. הקהל בא לחגוג בכפיים וברגליים. והוא נותן לו במקומות
מישל שגראוי – גיטרה חשמלית ומלחין, מיאלי קלאר – סקסופון סופראן וקלרינט, ואלרי ליפטס –בס חשמלי, אמין עטראש – תופים, קאייד סילאווי – דרבוקה. את ההרכב של הגיטריסט, המלחין והמעבד מישל שגראוי, יליד נצרת שמעתי בפסטיבל ג'אז תל-אביב מול אולם
געגועים עושים מוסיקה, והאהבה הישנה ל"תרקוד" היא כמעט פנטזיה מתמשכת. כמו פעם, כמו תמיד. בשביל להגשים את הריטואל עם הקהל לא צריכים הסברים מדויקים על מהות צחוקם של הברושים בשיר. "תרקוד" שיצא בתחילת 1984 בהפקת לואי להב ובעיבודיו של רמי
בקומה ה-16 באחד המגדלים של תל-אביב פוגשים בזמרת שעובדת בלהתראיין. זה קורה אחת לכמה שנים. הזמרים נשפטים לפי הקהל, שרוכש את דיסקיהם. למכור מוסיקה זה לא רק לשיר נטו. יש רגעים שהמציאות מכתיבה גם למי, שבעיני היא אחת הזמרות הגדולות
שיחה עם מורי מכללת "הד" בתל-אביב – יוסי מר חייים, רפי קדישזון ומשה מורד. רפי קדישזון יוסי מר חיים משה מורד
מעטים הם השירים שהעניקו להם שמות נוספים. "שיר אהבה ישן" הוא אחד כזה. רבים מכירים אותו בשם "אניטה וחואן". במקור כתב אותו המשורר נתן יונתן בשם "רומנסה", שזה משהו כמו שיר אהבה ספרדי עממי. עשר שנים לאחר הקלטתו הראשונה הוא
מאי מאי מאיה/ מאיה קטנה שלי/ מה את חושבת/ מה את אוהבת בי/ מה היה בי מאיה/ מה השתנה בי/ מאיה גלי לי/גוזלי שלי" שלום חנוך מתרפק על אהבת מאיה (בתו), בוחן את עצמו כביכול מעיניה, מה השתנה בו, מה
שלומי שבת שר לקהל הגדול, שלא השאיר שולחן מיותם בהאנגר 11. הם באו לשמוע זמר "לב ונשמה" וכל סגנון שיודע את נפש מעריציו ומנסה לכוון במדויק לליבותיהם, והפעם באווירת מועדון לילה, תזמורת גדולה ורקדנים. שלומי שבת – אני שר אלייך
"במקום לחוש רע, היי שמחה שיש לך לאן ללכת/ במקום לחוש עצובה, היי שמחה שאינך בודדה". שיר מעובד אקוסטי, מנגינה ועיבוד בסטייל סלוז-סווינג ישן. בצבע הקולי שלה, ואולי אף יותר מזה, מדלן פירו מזכירה לי את בילי הולידיי. הטון בא
שלמה גרוניך הביא לא רק משב רוח רענן למוסיקה המקומית, אלא בריזה סוערת. הימים – ימים שהלחנת שירי משוררים נכנסת להילוך גבוה ב"ערב שירי משוררים מס 3" שנערך ע"י גלי צה"ל (1981). גרוניך לוקח את השיר האירוני של מאיר ויזלטיר
מתי כספי הפיח חיים באווירת השעמום הקיצית שתיאר דן מינסטר. בלילות הקיץ החמים שום דבר אינו קורה, וגם מה שנדמה שקורה (כוכב נגוז מבעד לחלון, צרצורו הרחוק של צרצר) – ספק אם קורה הוא. ובכל זאת קורה משהו: המוסיקה של
"מה לך ילדה בחוץ/ מנוח לא מצאה רגלך/ ציפור פצועה חיזרי אלי/ שובי לביתך" השיר מתוך אלבום הסולו השני של שם טוב לוי "התעוררות" (1981) מלחין מזן אקלקטי, חוצה גבולות סגנוניים (קרוס קלטשר) מגיע מאוריינטציה קלאסית, נוגע בקצב פופ, בתזמור
שלל להיטיו, אווירה טובה, כייפית, בלתי אמצעי, ציניות חביבה ומשוחררת, מוסיקליות נהדרת, טונים חמים, ואוהבי גידי גוב בהחלט יצאו בתחושה שקיבלו תמורה יאה ונאותה עבור מחיר הכרטיס. המבקר שלא שילם – כרגיל דורש קצת יותר. גידי גוב, שלל שיריו ההופעה
תומר בר- פסנתר וקלידים, אצ'ה בר – גיטרות, אסף חכימי – קונטרבס, אביב כהן – תופים, אילן קצ'קה – כלי הקשה, אורח מיוחד: דניאל סלומון . אורחים נוספים: עומרי בראל – גיטרה סלייד, רוני איתן – מפוחית. על הדיסק החדש
כשארקדי וסימה פגשו את וולקן, זאב נחמה את קתרין, חמי רודנר את סרגיי שטרן, יוני בלוך את מאסטרקוורטט והזמרים נטשה בורוכוי ואלכס גרינטל, פילוני את C.L.P, קני קלינשטיין את אנואר. מופע השקת הסינגלים במסגרת תרבות ru
צליל האפביט הזה ששולט במרבית השירים של אירייז'ר הוא מצד אחד סוג קצת שבלוני של רטרו דיסקו פופ, אבל יש בו גם יצירתיות ראשונית ייחודית. 40 שירים מסכמים את ההרכב שנקרא Erasure, שמחזיר לתקופת האלקטרו פופ שממנה מגיעים גם הדפש
ג'רמי פלט כבר נמנה חזק על דור הממשיכים, ראוי לכל פסטיבל ג'אז, ואכן לפי הסיפור שסיפר על אימו העוקבת אחרי מסעותיו באמצעות אתר האינטרנט שלו – הוא כבר מגיע לכל מקום, והוא יגיע רחוק מאוד. ג'רמי פלט פסטיבל ג'אז תל-אביב
כשמדובר בתיאטרון רוק, פורטיס הוא איש אלף הפרצופים. איש תיאטרון מהמם, בלתי צפוי. הוא עצמו מודה שהוא ביישן. ביישן? אני מאמין לו. אבל על הבמה פורטיס וביישן לא הכי מסתדרים לי. ארצה לפגוש גם את מיסטר הייד… בינתיים קבלו את פורטיס
בתוכניה קראו לה "אורחת מיוחדת", מיוחדת לא רק בשל מה שהיא אלא אולי משום שהיא הדודה של המתופף זיו, שהוא אחיינה. אם דיברנו על "פעימות הלב", אז זה מסוג הקטעים שמחסירים פעימה לרגע. הדודה רביץ שרה "געגוע", "הגננים היום עצובים",
הערב התבסס על Out of Nowhere, האלבום השני של הטריו. הטריו הוא בשביל ג'יימס קרטר היא עוד סוג של התנסות, הרבה יותר "סטרייט ג'אז" מאשר הערב שלו עם החמישייה. אבל גם כאן זה עדיין קרטר שההמונד B3 הוא עוד צורת
הרכב האולסטארס שהצדיע לחצוצרן לי מורגן שהלך לעולמו בגיל 33 אומר שילוב בין כוכבי על ותיקים לדור החדש הוליד. ערב די סולידי, מאוד "דמוקרטי" שבו דורות הג'אז ניסו להתאזן, ואמנם אף אחד לא"גנב" לאף אחד את ההצגה. הם באו לנגן,
אם חוזרים לשאלה הנצחית – האם אפשר להמציא את הג'אז מחדש, נדמה לי שבסוף הערב שפתח את פסטיבל הג'אז ה-20 של תל-אביב, יצאתי בתחושה, שקיבלנו לפחות תשובה חלקית. אולי הסקסופוניסט ג'יימס קרטר אינו מתיימר להוכיח שהוא המציא, וגם אם לא
הרוק עובר לישיבה. זה קורה איפשהו בשלהי החורף. קוראים ליצור "רוק אקוסטי". "סינרגיה" מתחילה בזה ו"היהודים" אינם מאחרים לתת תשובה. התחרות על הקהל נכנסת להילוך גבוה גם בעונת החורף, למי שחשב שרוק גיטרות חם, רועש וכוחני זה רק אצטדיונים והאנגרים
"סירבה", נעימת הסרט "הבלונדיני עם הנעל השחורה" הוא ריקוד רומני המנוגן ע"י חליל פאן מיוחד הנקרא נאי.
נעימת הנושא מהסרט "נווה קיץ" (1959) בבימויו של דלמר דייבס על פי ספרו של סלואן ווילסון. הנעימה כבשה את פסגת מצעד הפזמונים האמריקני ב – 1960, והייתה ללהיט המיליונים של פרסי פיית', ילדי טורונטו קנדה (1908) שנפטר בלוס אנג'לס ב-1976
נעימת הסרט "המכשפה" (1956) עם מארינה ולאדי, אחת הנעימות הראשונות שנוגנו על ידי אורגן חשמלי.
האלבום של לילי אלן נקרא It’s Not Me, It’s You.. מישהו תיאר את הטקסטים – "בחינה וכחנית משעשעת של יחסים, של עצמנו והחברה בה אנחנו חיים, פוליטיקות סקסואליות וגם נושאים יותר "גדולים" שהגיעו לדיסק – אלהים, ג'ורג' בוש, המשפחה שלה, חייה
