יש חיים אחרים למוסיקה הישראלית. האוסף יכול לייצג אותנו יפה בשוק של המוסיקה האלקטרונית. על הקטע הראשון "סטרונג וורלד" חתומים עידן רייכל את עברי לידר, וזו תערובת מלו-אתנית מקורית שמסמנת כניסה יפה אל העולם האלטרוני. בתחנה השניה אלה אסטריקס וליאור
שימו את הקטע השלישי הנקרא "אל תעשה דבר", קצב דאנס, סלסול נשי באוריינטציה מזרחית. מדונסס קליל, צבע אתני. המוטו הוא של המוסיקאי הספרדי ממחוז איביזה, התואם הקונספט של קפה דל מאר: הצלילים הם רקע לאיזושהי מצב של רוגע משחרר על
תרצו, זוהי תמצית הצ’יל העכשווי, מיוחד ולא שטוח כמו זה שמכירים ממתכוני השקיעות. האוסף מכניס לקצב ואווירה מיוחדים. 17 קטעים של יוצרים ומבצעים שלא יגידו הרבה. החוכמה היא לייצר מעין תסריט אווירה, ואחדים מהקטעים מספקים את זה עם תבלינים סוגים
טובי מרקס, הוא "בנקו דה גאיה", מוגדר כאיש הטכנו הגלובלי. האוריינטציה: חיבור קצבים אלקטרוניים עם כל מה שמריח כטרנד, דאנס דאב, או אוריינטאל. הדיסק השני נפתח ב"רוח מדברית", בסימפול שירת עופרה חזה בקצב דאנס. הסימפול נמצא בדיסק היותר רילקסי בין
משך 79 דקות אתם יכולים לעצום עיניים, להקרין סרט אוונגרד ללא פסקול, לדמיין עולם אחר. ב.אשרה האשף הברלינאי של האלקטרוניקה המיסטית, רוקח מסיבה של "נופים מוסיקליים" הזויים, בדאון ביט, במיד טמפו. הקונספט הוא מרחב מוסיקלי אינסופי של צלילים. מוסיקה סינמטית,
לפי האוסף, מוסיקת הצ’יל-אלקטרונית הישראלית נמצאת באחת משעותיה היפות. כשם הדיסק, יש יכאן צירה מגוונת, מלודית, שיוצאת מאנשים מוכשרים, שהאלקטרוניקה היא אמצעי בידיהם. 11 קטעים נוצרו כאתגר במסגרת הקונספט של הדיסק, שהוא כבר שלישי בסדרה. אפילו הרכב טראנס כמו "אינפקטד
המניפולציות המוסיקליות של המלחין הצרפתי אריק לוי זכורות משני דיסקיו הקודמים, אבל הנוסחה שלו עם כל הדרמה והקיטש שבה כנראה לא תסייע בדיו. גם כאן הוא מערב מוטיבים של מזמורים ימי בניימים, מוסיקה קלאסית ופופ אלקטרוני. הזמרת לנה ג’ינגרן תורמת
שיטת העריכה של הדי ג’יי, הגורו של "רדיו 1" תחניף לכל אוזן: הוא מרכיב אוסף ללא להיט אחד, אלא קטעים שביחד יוצרים אווירת איזי ליסנינג מאוד מיוחדת. ג’אז נוגע בהיפהופ, בבוסה. החיבור המלהיב בין לטינו לג’אז של "נו ספיריט הלסינקי",
