שירים חדשים

תוגת המספר מגיעה בשני קולות של עדי שטיין וארז ביטון שמחברים טונים צנועים ונרגשים, כאשר המוסיקה יוצרת אווירת רקע לסיפור. הסיטואציה: תמונת כינרת עטופה בערפל, שהיא חלק מהוויית העלילה. במרכז אדם שמתבונן בתמונה ומתמלא התרגשות עד כדי דמעות. האווירה בשיר

איך יוצאים מהבלגן? קחו עצה מיאיא, הלא הוא יאיא כהן אהרונוב. תרקדו. זהו?! תקשיבו לשיר: יכול להיות שהצדק עימו: הריקוד כאסקפיזם מספק מרחב בטוח ומלא שמחה לברוח מהמציאות ולשחרר את הנפש והגוף. הפאנקי דאנס  הזה עושה את העבודה. מכוון לרחבות.

מי ראה את הנשמה של נרקיס, את החלומות שלה? מי ראה? אם מישהו מצא – שיחזיר לה. מצד שני למה לחפש אותה אצל בני אנוש, כשיש מגדלור שמראה לה את הדרך? היא הרי גם התחילה ללכת "אחריו". נרקיס מנסה להסתתר

לבנת בן חמו מתמקדת בקונפליקט ערכי שמכתיב את התנהגותה. היא שמה לעצמה גבול מוסרי/ ערכי  שמונע מאיתה לפעול בדרך מסוימת בהיותה מודעת למגבלותיה כמי שאינה יכולה לפסוק בענייני טוב ורע. כבת אנוש היא חשה ששום דבר לא מוחלט או ברור.

גל גדות שרה ב"תפוס ת'פסטיגל": (2008)  "במצולות הים מחכה שתקרא בשמי/ וכך אדע שחזרת לחפש אותי הלילה/ אהבה חסרת מעצורים/ מביאה אותך אל הגלים/ ואני עולה ממעמקים אליך / מאוהבת בליבך/ אל תעצור את המנגינה/ אנחנו שניים מול העולם/בלי פחד

נעלה עם השיר לכביש, נתחבר לראשים שרים-מדברים על הוויית קיומנו כאן. נגביר מהירות וניכנס לסחרור רגשי בדרך למדבר. אין לנו ארץ אחרת? פטריק סבג וארז לב ארי מחברים רציונל לרגש לשדר תסכול העובר עליהם כמו על רבים שאחרי השבעה באוקטובר

תסכול הוא מצב רגשי המתרחש כאשר קיימת חוויה של אי-השגת מטרות או רצונות, אשר עלולה להוביל להרגשה של חוסר סיפוק. השיר הזה הוא שיר של תסכול הנובע מהפער בין התגלות הדברים היפים ("כל הדברים היפים באמת/ מתגלים בזמנם/ האיטי, הבלתי

השיר שמתחיל  ומסתיים עם טקסט מוקלט מפי זאב רווח מבטא גישה אופיינית בקרב חלקים גדולים בחברה הישראלית, המקטרים על הממסד והשלטון. תרצו – שיר מחאה סוציאלי, שכבר אינו מקובל במחוזותינו על נושאים כמו אי-שוויון, עוני, צדק חברתי. מה חדש בזה?

שאתחיל בשגיאות תחביר והגיון? כן, כן, כתיבת שירים היא לא רק מנגינה וקצב. יש טקסטים שיותר מאשר גורמים לך להרים גבה ולשמוט לסת: "ואני אוהב אותה / גם כשהיא כבר לא אותי" – חשבתי לתקן  ל"איתי" אבל בשיר רואי אדם

לא ברור למה השיר הקצבי הזה מתחיל במושג "מונוגמיה". האם זה חלק מהבחירות השגויות ברשימת הוראות ההישרדות העצמיות עליהן שר  עירד (שם משפחה?) כמו – "לשמור על עצמך מעצמך", "תחשוב גבוה / תחשוב רחוק" ו"תפסיק לנבור בכאב / הוא לא

בדידות היא חוויה נפשית שכיחה ומוכרת לרובנו. משפיעה גם על היבטים רגשיים וקשורה בעלייה בהתעוררותן של חרדות, מצוקה ומחשבות אובדניות. לא ברור למה לורן פלד תיחם אותה במטפורה עונתית – – "עונת הלבד". מכל מקום השיר עצמו אינו מבהיר מה

"מאה קילומטר"? זה השם שנתנו לשיר. מרחק גדול כשמדובר באהבה שבורה? המטפורה הריקה והמרופטת מעידה על כל התמליל הזה שמכרו לעדן בן זקן. אם מטפורות – אז אומנותית השירים שלה לא שווים הרבה יותר מ"שלושים שקל", הסכום ששילמה על שמלה

אסתר (אתי) זך ביטון, הלא היא אישתאר בשם הבמה (קריירה של ארבעה עשורים), מנסה קאמבאק בשיר על "ילד". ניסיתי לפענח מה היא רוצה לספר. משהו שקרה "באמצע מסיבה", הניסיון להילחם בכאב, ולמרות ש"חווינו את הגרוע מכל", "האהבה שבתוכי, שאותה אני

מוראות המלחמה מייצרים גל של שירים. ההשראה נעורה אצל יוצרים רבים שמנסים לתרגם השפעותיה. אביחי הולנדר  כתב טקסט לא קוהרנטי המתייחס לעניין הפחד האישי, ומצד שני נותן תקווה אקראית לכלל. זה יותר שיר תקווה מאשר פוסט טראומתי. נכללות בו אמירות

לגעת בכוכבים, לפתוח שער לירח, לחיות את החיים, רק לא להיות לבד. אליאב זוהר מתרפק על המנגינה המקסימה של שמוליק  ורועי נויפלד, אב ובנו, ראשים מוסיקליים שמתחברים ללבבות כאילו חד הם.  נושבת ממנה רוח של תוגת געגועים ורגש רומנטי מכונן.

ממרום גילו ובגרותו, יוני רכטר שר שיר על מודעות החיים עכשיו מול נעלם העתיד. העכשיו הוא פה איתה עם המוסיקה האהובה, עם השיר שנכתב ומתנגן. המשהו הבטוח שבהישג יד, מחשבה ורגש. מה יהיה עליו בעתיד – מי ידע. הפער בין

מרגי גייס את אגם בוחבוט ל -EP בעברית שלו. למה היא? שיתפי פעולה במוסיקה לא תמיד מתבססים על שיקולים אומנותיים. מכפילים כוחות לקידום שיווקי. לא רק זה: מחברים כוחות של יוצרים כדי לייצר סיעור מוחות שיוליד להיט.  הרמתי גבה כשמצאתי

ואלרי חמאתי יודעת מה הסיפור שלה או מה היא רוצה ממנו? ערבבה אותו עם "בדידות", רצתה "לרקוד את הלב" במסיבה, חיכתה לו "בלי אוויר"  "בלי סיבה" (?) מה-מי-מו? איך חירטטו לה את הטקסט הסתמי הזה? ואלרי כאן נשמעת כמי שלא

מה השמחה? מה יום  מיומיים? ומה מביא את משה פרץ לסחוף את מוקי לחגיגת רגאיי של "מודה אני" דווקא בימים קשים אלה? כידוע, מוֹדֶה אֲנִי היא תפילה קצרה הנאמרת מיד עם השכמת הבוקר, בה מודים לאלוהים על החזרת הנשמה בסיום השינה. עניינה של

אני שולח את שחר אדמוני עם השיר הזה לקבל עזרה נפשית. יש מצב שהיא תגיד, למרות המצוקה – לא תודה. מבחינתי, המוסיקה היא דוקטור. המוסיקה אכן משמשת עיר מקלט לנפשות דואבות, שלא יודעות לתחקר את עצמן  – מה בדיוק עובר

מוטי ביקובסקי משתמש בטבע להביע רגש אישי. שימוש בטבע כדי להמחיש רגש נובע מהמהות של הטבע לשקף מצבים נפשיים כמטפורה.  טבע הוא אוניברסלי, מה שמאפשר להתחבר בצורה עמוקה עם התכנים האישיים של השיר. המוסיקה כאן אף מהדקת יותר את האינטרקציה

מדריך הוראות הדרך ששר אהבה שמעיה לילדו כתוב בשפה פואטית ארכאית משהו  ומושר במנגינה נוגה בטונים שמשנים מנעד לשירת נשמה. המילים המיליציות מתייפות בזכות המוסיקה. יופיו של השיר בהרמוניה שיש בה מגע של חמלה ונחמה. השיר מתחיל בפריטה ושירה פשוטים

מכלוף נותן למחשבות לרוץ לפניו על הכביש הראשי. מחשבות פוגשות בדרך סערת רגשות. התסריטים שרצים בראש, ממה הוא חושש, מה הוא מבטיח לה. זה שיר קצבי של נפש פגיעה. המוסיקה ייחודית. אלקטרו אוריינטלית ספוגת אווירה, מכלוף שר ברגישות מופלאה צפונות

אינני מאמין, אשכרה חילוני הרדקור, אבל יש מצבים שמחברים אותי ליהדות. תנו לי מוסיקה שמגיעה ממעמקים. דוד בן ארזה מגיע משם. הוא מבקש רחמים. על מה? מה הניע אותו להתחנן על נפשו, לחפש מפלט ב"רחמים"? האם ב"התרחקתי מדי" יש חלק

ילד הוא תמיד "של אבא", ומוקי  נשמע יותר מקורי מהראל מויאל בלהיטו ("ילד של אבא") בהבעת אהבתו. על מה מתעצב מויאל? פחד מהעתיד? שום דבר ספציפי לא נאמר בשיר, אבל על רקע האסון שעבר ועובר על אבות בישראל בימי המלחמה

כמה טוב להתעודד מ"שיר דיכאון" פאנקי-היפ הופי-רגאטוני. ים רפאלי זועק "הסרט שלנו לבן שחור" מתלונן על לחצים בחזה, העזר המבאסת, לא מוצא את אלוהים במסיבות. כרכו  הכל כ"שירי דיכאון". האם יש מי שחש  אחרי השיר הזה עצב, יאוש, כאב נפשי