בוי ג'ורג', שכתב את המילים של השיר לאלבומה הראשון של "קלטשר קלאב" Kissing To Be Clever, סיפר כי הטקסט התייחס ליחסיו עם המתופף ג'ון מוס. לשניים היה רומן משך שש שנים, שהוסתר מהציבור. ג'ורג' הפגוע לא רצה להוציא את השיר כסינגל כי חש שמדובר בשיר אישי מאוד. כשהסינגל יצא לבסוף, הוא הבין כי טעה. השיר הגיע למקום הראשון ב-23 מדינות.
ג'ורג': "שני הסינגלים הראשונים שלנו נכשלו. הסינגל הזה היה הזדמנות אחרונה. אני איימתי לעזוב את הלהקה אם חברת התקליטים תוציא אותו. לא חשבתי שהמוסיקה היא קלטשר קלאב. היא התאימה יותר לשפנדאו בלט. טעיתי. התברר שהאופי האישי של השיר היה חזק יותר משני השירים הקודמים. הכל נכתב על ג'ון. כל השירים היו עליו".
השיר התבסס על קצב רגאיי רך. נגן הבס מיקי קרייג  הוא שיישם את ההשפעה הקאריבית בצליל של הלהקה. המבקרים בבריטניה לעגו. אחד המגזינים  כינה אותו: "רגאיי מדולל מהליגה הרביעית של הרגאיי".
זה היה  הסינגל הראשון של קלטשר קלאב שיצא בארה"ב ב-1982. הגיע למקום השני. הצלחה אדירה ללהקה בריטית. השיר הגיע עד ערוצי הקהל השמרני (Adult Contemporary radio) בלי שהמאזינים ידעו כי הזמר הראשי לבוש ומאופר כאישה. הצעירים אהבו את הלוק האותנטי של ג'ורג'. ג'ורג' סיפר בראיונות, כי הוא לובש שמלות ומתאפר מאז היה נער בבית הספר. הוא סבר כי המראה עושה אותו  יותר יפה מכל בחינה, ושמאחורי הכובע, הבגדים והאיפור מסתתר יצור מכוער. בראיון שנתן ב-1983 הא אמר: יש שורה בשיר שאומרת – "לא את הכל אתה רואה ולא הכל צריך לראות כפי שהוא נראה. זוהי תפיסתי: זה יכול היה להיות נורא משעמם אם כל הדברים היו נראים כפי שהם נראים".
הקליפ לשיר הציג את בוי ג'ורג' כאאוטסיידר המושלך ממקומות היסטוריים שונים. ג'וליאן טמפל, הבמאי, הוא שהגה את הרעיון של בית משפט עם חבר מושבעים בעלי פנים שחורים (Blackface). הדימוי זעזע צופים אמריקנים שקישרו אותם עם גזענות, הגם שטמפל  לא התכוון לכך.