“End of Summer” המוגש בסגנון מעורב acid house / EDM / פסיכדליה הוא מטפורה של מעבר, זמן שעובר, סוף עידן, תחילת משהו אחר. בהקשר של Deadbeat, האלבום החדש של טיים אימפלה שמדבר על “דרך ישנה”, “הרגלים ישנים”, “חוסר יציבות” ההפקה נושאת תכונות של מועדון: ביט דחוס, סינת’ים “רחבים”, תחושת “מסיבה” או “רחבת מועדון” – אך בשונה ממועדון רגיל, כאן יש עומק רגשי, תחושת געגוע.
למרות השם, “End of Summer” לא עוסק באמת בסוף הקיץ כמזג אוויר, אלא בסיום של תקופה רגשית: אופוריה, חופש, אהבה או זהות זמנית. זה קו קלאסי של קווין פארקר (טיים אימפלה):
תחושה של געגוע לדבר שעוד לא לגמרי נגמר – אבל כבר מתפורר. ה"שמש" היא מטאפורה לחופש, לאסקפיזם, לרגע שבו הכול הרגיש קל.
השיר בנוי כקטע דאנס – קצב יציב וחזרתי, גרוב היפנוטי, שכבות סינתיסייזר מרחפות, אבל הרגש שמתחת הוא מלנכולי. זה בדיוק מה שהפך אותו לחריג : רוקדים – אבל עם צביטה בלב. טיים אימפלה משחק על הסתירה: הגוף זז קדימה, הרגש נשאר אחורה. המבנה החזרתי (הרמונית וקצבית) מדמה מחשבה שחוזרת על עצמה, לילה אחד שמתארך, ריקוד שנמשך גם כשהרגש כבר עייף. זו אסתטיקה של דאנס אינטרוספקטיבי – לא מועדון, אלא הראש שלך בתוך מועדון.
הבחירה ב־“End of Summer” כזוכה שיר הדאנס משקפת שינוי בתפיסה של הז’אנר – לא רק אנרגיה, שמחה, דרופים אלא אווירה, עומק רגשי, חדשנות סונית. טיים אימפלה מוכיח שדאנס יכול להיות: פסיכולוגי, נוסטלגי, ואפילו קצת כואב – ועדיין להניע קהל.
השיר יושב בדיוק על התפר שבו אימפלה נמצא בשנים האחרונות בין פסיכדליה של רוק לבין אלקטרוניקה, דיסקו ודאנס מודרני, אבל תמיד עם אותה שאלה חוזרת: מה קורה כשמשהו טוב נגמר – ואתה עדיין בתוכו?
End of Summer של טיים אימפלה זוכה בקטגוריית שיר הדאנס האלקטורני בגראמי
