סינגל ראשון לבלר, מהלהקות הבריטיות הנחשבות/מוערכות, מאז שנות התשעים, לקראת האלבום ה- 12 שלה. האם הם צפו את הרמת הגבה אחרי האזנה? זה סינגל בכורה? מצד שני, יתכן מאוד שזוהי גישה מאוד מכוונת. לא רוצים סינגל כלהיט ענק. איזה בי-סייד חמוד. יש כאן קצב וקו הבס שמובילים הקול החדגוני המקורטע והמינימליסטי של דאמון אלברן שמזמר בעצבנות את הטקסט של גראהם קוקסון, שנשמע משהו די מטופש לדבר על בדידות, לרוקד-לבלות עם עצמו. קוקסון משחרר את כל הדיסטורשן האפשרי מהגיטרה. האוזניים קולטות טקסט מוזר, במידה מסוימת מלוכלך. בטוח שלא מעט אוהבי בלר יעופו על השיר. אני מקרקע עצמי. זה אינו משהו שמזכיר את בלר של Think Thank. מה דחוף היה לבלר להוציא שיר שנשמע פחות טוב מבלר?
* שיר ראשון מתוך האלבום Magic Whip, שיצא בסוף אפריל 2015.
