אבא

בן צור מקונן ל"אבא". מבקש את עזרתו מול  מציאות אפוקליפטית – "אני בונה תיבה לפני שהמבול  הזה יגיע". המילים אומרות אדם  מבולבל במצב טראומתי,  שאינו יודע איך להתמודד עם המציאות, נשמתו קרועה, והוא מאוים גם על יד "שנאת חינם". בן

בקליפ  השיר מתנגן, אבל אמיר דדון אינו שר. נותן לפנים לדבר. ההבעה משמשת רקע לצלילים. הפניה לאבא היא ניסיון לחבור לעצמו, למעשה – למלא את החסר. הקליפ עושה את זה במידת מה. נוגע גם במה שרואים מבחוץ. החסר מקרב, מייצר

 צודק שלומי: שרים כל הזמן על אמא. ומה עם אבא? הרי גם אבא יש רק אחד. השיר בא לתקן את המעוות. ואתם חושבים ששלומי ישיר אחרת על אבא מאשר על אמא? יעשה מאבא איזה רוקנ'רול מקפיץ, סמבה לוהטת. ריתם נ' בלוז מקפיץ.  נו, נו,

אבא, תרשה לי, חיים איפרגן, לא יאהב את הטקסט הזה. הוא יגיד לך: חיים, ומה איתך? אתה לא בן אדם חי, קיים, נושם? מה, אתה תינוק בן יומיים, שזקוק לאבא ולאמא? איך זה אתה מטיל עלי את כל מה שאתה

זהו מכתב אישי לאבא, ניסיון מחודש לתקשר איתו, לחפש אצלו הכרה לדרך בה היא הולכת, לכך שמשהו השתנה בה, לקבל עצה חכמה. שילה פרבר משתוקקת לאבא ממקום של התפקחות עצובה, של ניסיון לקבל תמיכה בה, כפי שהיא עכשיו. מבחינתו, היא