אתי אנקרי

איך יוצרים שיר ילדים אותנטי?  רוב השירים הקלאסיים שגדלנו עליהם הם לכאורה שירים פשוטים, קצרים ותמימים, שלעיתים קיימים בהם גם תובנות "בוגרות" ומסרים, תלוי מאיזו זווית נכתב השיר.  אימהות יוצרות כותבות בד"כ מעמדה של תמיכה, שמנסה לגעת בנפש הילד, בחיבור

תחושות אישיות, שכולם מרגישים: יש דבר כזה – מוסיקה של נסיעה. לא לאט מדי. לא מהר מדי. מידטמפו. דאנס לא הכי מתאים לנסיעה בכבישי הדמים הארץ. שירים מסוימים לא רק מצטרפים, הם גם נותנים להרגיש כביש שרץ. אספלט שמתחלף. תלוי

אתי אנקרי ברגעים הכי אינטימיים שלה. שיר כאב ללא נשוא על עזיבת האוהב. לא רק רואים לה בעיניים, מקשיבים ללב. מרגישים את הבטן שלה. כשמדברים על פה ולב שווים – זהו שיר שיש להדגים וללמוד.  הניחוח המזרחי מוזלף אצלה בקילוח דק.  אני

אני מגלה מחדש את השיר היפהפה הזה בגרסה של אתי אנקרי מתוך "עבודה עברית", אוסף מחווה לחמישים שנות יצירה מקורית. מעט קאברים לשירי נצח מצליחים להתעלות על הביצוע המקורי. כאן זה קרה. בועז שרעבי הלחין את אחד הטקסטים המופתיים שכתב

קובי אוז מריץ סדרה על המוזיקה הישראלית בערוץ 11 ("כאן"). הוא מנסה לבדוק סוגיות אחדות הנוגעות ליצירה וליוצרים במוסיקה המקומית, אולי גם להגיע למסקנות. פרק 2 "שמע ישראל – הצליל של האמונה" מנסה לבחון את הקשר של המוסיקה הישראלית ל"עולם

קחו את החוברת המהודרת שאתי אנקרי צירפה לאלבום. תוספת חיונית לא רק להבנת האלבום, אלא גם חלק בלתי נפרד מחוויית ההאזנה לו. היא שזורה מילים בשפת המקור התוניסאית, הסברים, ציטוטים, איורים וכתיב (פונט) בעל אופי יהודי עתיק, מעוטר בסגנון מסורתי.

אתי אנקרי מכנה את הערבית שבפיה "ערבית יהודית". החיבור שלה לשפת הקודש העברית הוא סוג של הצלבת תרבויות (קרוס אובר) מוצלחת מאוד בהדגשת המנגינה העגולה והשירה הנינוחה הספוגה באהבה אמיתית. השילוב של קולות נשיים בעברית יוצרת שעטנז יפהפה בין שתי