דויד גרוסמן חובר לראפ כדי לקרוא לתקומה מחודשת של עם שחרב עליו עולמו. החברים שהצטרפו רואים כאן שליחות של ממש. משפטי הסיום אומרים הכל: 'ויש למען מי להילחם/ 'הכל כעת תלוי בכם,/ 'עכשיו הזמן לקום, לחיות, להיות לעם או לא
השבר הלאומי בעקבות מלחמת "חרבות ברזל" משתלט על פס הקול הישראלי. השירים זורמים כצונאמי אחרי רעידת אדמה. השירים סובבים סביב חרדות, כאב הכול, ציפייה לחטופים, חיפושי נחמה. העצבות בלתי נגמרת. טל רמון שאיבד אב ואח, חובר לפס הקול הזה. הפניה
חרדות (הפחד שמרחף) מנהלות את החיים כמו גם מחשבות אובססיביות (אלף ציפורים בראש), מאפילות על יפי הטבע. החיים, הם סוג של מלחמה בלתי נגמרת, בכל מלחמה, יש כמה חזיתות, והזירה הראשונה, היא הזירה שמתנהלת בתוכך. אמילי קרפל שרה מתוך הקן
מהו גרוב מדברי? קבלו שיעור מגיל רון שמע בשיר "חלאס" מתוך "דבקה פאנק", אלבום הסולו השלישי שלו. שמע – תופעה חריגה במוסיקה הישראלית. האוריינטציה האוטופית שלו מתנגנת בצלילי מזרח אל זמניים. הוא ממוקם מוזיקלית באזור בדואי-סעודי. הסגנון טיפוסי לשירים הנכתבים
להאמין באהבה באשר היא – אמירה נפלאה. מה אם האמנת באהבה, אבל התאכזבת. ואז זה נגמר רע? אלמלא הרשימה שגיל רון שמע מפרט, לא היתה עולה סוגיית האמונה באהבה. אמונה באהבה נוצרת בגלל המחסור הנואש בה. אפשר לחפור ולשאול: איך
כמה שירים היו נחסכים אם כל האהבות היו שלמות. כמה טוב לכותבים שחווים אהבות קשות/ נכזבות/ אבודות. אפילו קלישאות כמו "אתה כל כך יפה/ כשאת נשברת" באה עוד בחשבון. לירון בן שמעון שרה קינת אהבה שיש בה תסכול, חולשה, מצב של ביטול עצמי
