קבלו חדשות פורטיס (שמאז 2017 לא הוציא חומר חדש) או את הגרסה החדשה שלו. מה יום מיומיים, שנה משנתיים? אז כן קרה כאן מיותר ממשהו.. על רקע הכאוס המקומי, פורטיס שר על ארץ אחרת במקומות רחוקים, מחפש את "הדרך הביתה"
פורטיס מאוהב חזק. מגלה שבגיל מאוחר אפשר לפרוח ולהרגיש את החיים באינטנסביות ובחדות יתרה. האהבה המאוחרת באה לו בהפתעה. לא ידע שיש מצב לפגוש מחדש את הרגשות הללו באותה עוצמה. העובדה שהוא מתאר האושר כ"נדיר", מראה כאילו כבר ויתר על
המשימה: לצלוח 8 שירים עתירי הגיגים וחיטוטי נשמה מזרם תודעתו, הביזארי לעיתים, של המתחקר-ההוזה רמי פורטיס, להיכנס לנתיביו הפילוסופיים, המגיעים לעיתים עד יקום מקביל. מהפתיחה ("לקשקש בזנב") הנשמעת כצפירה אפוקליפטית, לוקח פורטיס את תיאטרון הרוק שלו לדרך "הזמן הנכון", מקומות
מה אני עוד יכול לעשות עם המוסיקה שלי, שלא עשיתי עד עכשיו, שאל את עצמו רמי פורטיס לקראת השקת הדיסק החדש בבית האופרה. רגע, אופרה? בוא נשחק אותה אופרה. בארבעת השירים הראשונים, קלאסיקה מובחרת מהרפרטואר שלו, החל מ"אגם ענקית", קיבלנו
כדי להבהיר שהכותרת היא התמצית של חיינו, מוביל אותנו פורטיס באמצעות גיא מר לזרם תודעה בלתי נדלה, כמו הרצאה מושרת רצופת דימויים ומטפורות העוסקים באור ובחשכה של חיינו. מנסה לגעת בחיים ומוות, יצירה ועצירה, אשמה ואמונה. למעשה, השיר הוא יומרה
