יובל שפריר

השיר שנכתב בעקבות טראומת ה־7 באוקטובר.עוסק בעיקרו באובדן, זיכרון וניסיון להחזיק בשברים של מציאות שנחרבה. גולדי פוירשטיין הס שרה “היה לי עולם, כבר לא / היה לי עולם, כבר לא” – פזמון שהוא לכאורה משפט פשוט, כמעט ילדותי – אבל

אולי זה נשמע נאיבי, אבל מוטב נאיבי מאשר ייאוש טוטאל. מי יכול לשנות מציאות הנכפית עלינו ע"י פוליטיקאים? שנחכה לקלפי? הצחקתם. תראו מה קורה פה. שלטון חובר להון, ושניהם חוגגים עלינו, אזרחי הדמוקרטיה. צדק, שוויון, הומניות? – הצחקתם גם הפעם.

צחקנו לא מעט. גידי גוב הפך את הכאילו-בלגן האישי לסטנדאפ בנון שלאנט. הוא יכול לטעות, לשכוח. יצלח הכל בקלות בהומור הטבעי, הבלתי אמצעי שלו, בשיחת פלירטוט עם הקהל, שהיא סוג של שיחת הרגעה עם עצמו. התכנסנו לשמוע שירים מ"אם היינו",

רוק הוא התחום הכי חופשי להביע את עצמך. שחק אותה טבעי. כמו שאתה, גם אם אינך יוצר זמר גדול. ליתר ביטחון – קח מפיק מוסיקלי כמו יהוא ירון, קח גיטריסט כמו ערן וייץ ומתופף כיובל שפריר, ואז – לך על

עשר שנים אחרי "בקצה ההר", כשכבר הייתה תחושה שזה לא יקרה, זה קורה. השאלה הצפויה ששואלים כנראה בצדק: האם היה שווה להמתין? אפשר לשאול את השאלה קצת אחרת: האם שווה היה לגידי גוב להמתין עשר שנים כדי להגיע למקבץ השירים

ככה לא כותבים היום מילים מולחנות. זו שפה ששייכת לימים והלילות של האתמול. חוברת למשוררי הפזמונים של שנות הארבעים-חמישים-שישים. מכילה משהו משירי האמש, שאיתי פרל שומע, ערבים נוגים, "אור ירח מתדפק על חלון". "שתי נשמות זרות גרות בתוכך", שר גידי

אחרי שהתרגלנו לקבל את גידי גוב בפרק חדש מתוך מסעי האוכל שלו בעולם עם אהרוני, הנה סינגל חדש לשם שינוי.  השינוי? – שיר חברתי!  גוב שר על הכלל המקומי, כשהמסר הוא: אם אתה גר בבית זכוכית היזהר לא להשליך אבנים