מה עושה עומר קליין ב"חשיפה בינלאומית" של משרד החוץ וצוללת צהובה? לפי עדות נציגי התעשייה מחו"ל, שהגיעו לירושלים, מתברר כי הפסנתרן המחונן ניגן בפסטיבלים של אחדים מהם, ואילו אני חשבתי לתומי שהם הגיעו כדי לגלות את "הפנים החדשות" בג'אז הישראלי.
ינואר 1959: דיזי גילספי ולואיס ארמוסטרונג, שני ענקי החצוצרה נפגשים על במה אחת לנגן Umbrela Man, תעוד/ מפגש נדיר בעל ערך הסטורי-נוסטלגי בין שני אמני הבי בופ המהוללים. מספרים כי בין השנייםלא שררו יחסי ידידות מופלאים בלשון המעטה, למרות שהעריכו
מיליון ו-300 אלף צפיות – לא מעט בשביל ג'אז. תביטו בארול גארנר Erroll Garner מנגן "מיסטי" ,ותתאהבו בפסנתרן הזה. גארנר (1923-1977) הוא גם מי שהלחין מיסטי כקטע אינסטרומנטאלי ב-1954. ענק ג'אז שלבטח ראוי היה להכרה גדולה יותר בזכות נגינת הפסנתר המסוגננת
"גוד איבנינג, זהו ויליס קונובר מוושינגטון די.סי, עם מוסיקה מיו.אס. איי, דה וויס אוף אמריקה מציג את הביג באנדס". הבריטון עמוק, פריך, עשיר. הצלילים נשמעים עמומים, קצת מרוחקים, לעיתים מתפוגגים. הג'אז הראשון בחיי בקע מרדיו מנורות "פילקו" בבית הורי. הוא
להתרפק על סווינג. העונג הישן והטוב. לחזור לג'אז שפיתחו הלהקות הגדולות החל משנות העשרים דרך השלושים והארבעים, למעשה סגנון הג'אז הראשון, שזכה להצלחה מסחרית. יש הגדרה לגעגועים המעורפלים האלה? בעולם מסתובבת כבר שנים תזמורת, שהיא העתק אירופאי של הביג בנד
אלי דג'יברי, המנהל האומנותי של הפסטיבל לא יכול היה לעצור את התרגשותו, כשהציג את נגן הקונטרבס, ענק הג'אז רון קרטר.(78). הוא פרץ בבכי. קרטר ורביעייתו הצדיקו כל דמעה של דג'יברי. בהרכב שכלל שתי מערכות הקשה – פייטון קרוסלי בתופים, רולנדו
ניכנס למצבי רוחו של מאיר. שם מלא: מאיר בן מיכאל. הוא מנגן חשמלית חצי נפח GB10 וגיבסון אקוסטית. הבלדות, חלקן מקוריות, מוליכות אל עומק אמנות הג'אז שלו. הפריטה נפלאה. הטכניקה חשובה, האלתור התחושתי אף יותר. הפרייזינג. את Meir's Mood הוא
צ'יק קוריאה ובוב מקפרין הגיעו לחופשת קיץ בישראל. נראה שהם מבלים יפה. עבר עלינו ערב מסוג הקלילות, שרק מוסיקאים כמו קוריאה ומקפרין יכולים להרשות לעצמם להפוך אותה לנסבלת. הם באו להשתעשע, לשעשע, לנהל שירה בצוותא. לקוריאה את מקפרין יש להם רישיון לא
מה שמיוחד אצל החלילנית הדר נויברג, שהיא מצליחה להמציא עצמה מחדש במנגינות שנתמכות באלתורים נפלאים. חמש שנים מאז אלבומה "מסע חזרה הביתה", Journey Back Home, האלבום החדש הוא המשך המסע המוסיקלי הייחודי, הנובע כמו מעיין אחרי הגשם. מתוך 11 יצירות,
פגישה מחודשת עם האיטלקי סטפאנו בולאני, שהופיע בישראל פעמים אחדות. פסנתרן למרחקים ארוכים, שופע חיים, בסולו, בשלישיות גם בדואטים כמו עם אנריקו ראבה, החצוצרן האיטלקי, שגם הוא אורח קבוע בישראל, צ'יק קוריאה, נגן המנדולינה הברזילאי המילטון דה הולנדה. כאן יצר
קטעים מההרפתקה הג'אזית של אלון אולארצ'יק ואלי דג'יברי שלשמה התכנסנו במרכז ענב ל גג גן העיר שירים: ישר ללב, דברים שמזכירים לי אותך, נערה במשקפיים, בואי נגיד, שמים וים, לבד ביחד לביקורת בהרחבה https://www.youtube.com/watch?v=1ykDb6N6GvQ&feature=youtu.be
אולארצ'יק צריך לצאת מהארון המוסיקלי שלו ולהצהיר קבל עם ומעריצי כוורת: אני זמר ג'אז, וזה סופי! הייתי מאוהב הרבה מאוד שנים, ועכשיו אני עושה לזה פומבי. ברשימת התודות יהיה מקום מרכזי לאלי דג'יברי, סקסופוניסט-על שיצא איתו ל"תה בשניים", ההרפתקה הג'אזית,
הדואט יצא כבר באלבום "געגוע לכאן" ב-2010, אלבומו השמיני של דניאל זמיר. כאן זו הקלטה מהופעות מהופעות משותפות ב"זאפה" ב-2014. המפגש עם בנאי התרחש לא רק משום שמהות חייהם נושקת (שניהם חוזרים בתשובה) אלא גם מאינטראקציה אומנותית. השיר נוגע במהפכי
פרשנויות ג'אז למוסיקת פופ ורוק היו תמיד חלק ממוסיקת הג'אז. המגמות בולטות – יוצרים כמו ג'ורג' גרשווין, אירבינג ברלין, קול פורטר הפכו כמעט קלישאות, סוסים שאינם מתחלפים. מצד אחר בשנות התשעים התפתח ה – smooth jazz, לא בדיוק ג'אז יצירתי,
ותודה, לפסטיבל הג'אז באילת, שאלמלא הוא, לא היינו מגלים שלישיית ג'אז ישראלית יצירתית ואקלקטית כמו שלוש Shalosh, שכבר חורשת עולם, מופיעה בפסטיבלים המובחרים. לביקורת בהרחבה
ותודה לפסטיבל הג'אז באילת, שאלמלא הוא, לא היינו מגלים שלישיית ג'אז ישראלית יצירתית ואקלקטית כמו שלוש Shalosh, שכבר חורשת עולם, מופיעה בפסטיבלים המובחרים. המציאות העגומה: עילויי מוסיקת ג'אז יוצאים מכאן, אבל מתגלים בניו-יורק. הממסד התרבותי בישראל לא יעניק לחבר'ה הצעירים
לי קוניץ העיר למישהי שישבה לידי בשורה הראשונה על שלא מחאה כפיים אחרי סיומו של קטע. קוניץ לא כעס. הוא היה משועשע, או נראה כמי שמחפש דרך לשעשע עצמו. אפילו שרק "שריקה פושטקית" כמו בשתי אצבעותיו אל הקהל. אחרי כל
