פורמט הטריו הוא כבר חלק בלתי נפרד מאבישי כהן, הבסיסט והמוסיקאי. זוהי התבנית הטבעית שלו, ממש כמו שהיא חלק אינטגראלי מאמנות הג'אז של המוסיקאי והפסנתר קית' ג'ארט. כמו ג'ארט גם כהן יודע לבחור את הנגנים שלו ולנווט אותם אל תוך
מוכר חביב, קצר וקולח: כמעט פורמולה. סגנונו מזוהה. הצלילים האלה אינם יכולים להיות שייכים למוסיקאי אחר. למעשה – בסיס האם שממנו יוצא הבסיסט והמלחין אבישי כהן להרפתקאותיו הג'אזיות. בכל יציאה כזו קיימת רעננות של התחלה חדשה. הצלילים הם כבר חלק
כשאני רוצה לשמוע ניחוח של מוסיקה ישראלית עכשווית – אני מקבל אותו לעיתים מהג'אזיסטים המקומיים, לא מ"שירי ארץ ישראל" המושרים בצוותא, כאלה שמגיעים היום לבארים, לאולמי ההרקדה, לשירה בציבור, אלא מהעיבוד החדש, מהאמפרוביזציה שמפליגה למחוזות חדשים. מהמקצב האותנטי. מאינטרקציה בין
