מה עושים עם מסלסלת מוכשרת כמו ויולט קנינו? האם הופכים אותה לאימפריה מסחרית כמו שעשו עם שרית חדד ועם עדן בן זקן? נראה שיש כבר מי שבונים עליה. בינתיים – אש קטנה. מתבכיינת בטקסט געגועם עממי על אהוב שנטש. עצובה,
ב"קצת שונה" השיר שפותח את האלבום, נסרין קדרי נשמעת כמעט מצטדקת, כשהיא מנסה לשיר על אחת "קצת שונה", אבל גם שהיא "אחת כמו כולם". שגם היא "כואבת". שהיא גם אוהבת מוזיקה. שהיא "נרגעת בדרינק עם חברות". זה סוג של תמרון
דודו מתנה הלך על כתיבה בסגנון הפזמונים העבריים של שנות הארבעים-חמישים. מי כותב-שר היום "עץ שיזף", "חליל רועים בוכה", "מילל לו שוב התן"? נראה שדודו מתנה החליט לנתב עצמו לשם, לשפה אנכרוניסטית, שאינה מוסיפה לטקסט נקודות זכות. למעשה, זה נשמע
