ביקורת סינגלים חדשים

קסמו של הלחן,  הקצב שמוליך את אלון עדר לנתיב הגעגוע, לימים שנעטף בחום אימהי. מסוג השירים שמתכתבים עם נכסי המוסיקה המקומית. התאהבות משמיעה ראשונה, אהבה משמיעה שניה ושלישית. המבוגר מנסה להחיות את הזיכרון בתחושותיו  להמחישו בריחות של עוגות, במראה של

"זה לא משנה" של נוי דקל הוא שיר פופ קצבי עם עומק רגשי, שמציב במרכזו דמות נשית הנאבקת עם תחושת בדידות, שינוי פנימי, והצורך באישור – מעצמה ומאחרים. השיר עטוף בלחן קליט ומרומם, הגם שההטקסט חושף שכבות של פגיעוּת, קבלה

המילה “מדמואזל” מרמזת על תואר צרפתי, (mademoiselle) – “עלמה, גב’ צעירה” – שם שמכיל גם נימוס וגם מעט ריח של ריחוק, רומנטיקה, אולי נוכחות נשית עמומה. השימוש חוזר בשם הזה נותן תחושת פנייה ישירה אך גם מרוחקת. בעברית, זו מילה

השיר "חי וקיים" בביצועם של אביב בכר ושירה בן שמחון, הוא יצירה עדינה אך עוצמתית, שנכתבת כמעט כתפילה פוסט-טראומטית. מדובר בתחושה  שלקוחה מן השבר, אך אינה שוקעת בו. השיר נכתב מתוך חורבן, אך פונה לחיים. זהו שיר של רגעי תקומה

השיר  שנכתב על ידי דני רובס והולחן  והופק על ידי מתי כספי (זמן קצר לפני גילוי מחלתו) הוא שיר לירי ועדין,  מדבר על מנגנון התמודדות אינטימי ונפשי מאוד עם עולם שנהיה "עמוס", "מחניק", או קשה לעיכול. זה מצב שדורש ממנו 

דואטים בין זמרים משמשים לא פעם ככלי שיווקי אסטרטגי חזק בתעשיית המוזיקה. הם לא רק יצירה מוזיקלית – אלא גם שיתוף פעולה שמטרתו להרחיב קהלים, לחזק מיתוג, ולהגביר את ההשפעה התרבותית של השיר או האמן. במקרה של השיר הזה –

יש משהו תמים בטון קולו הלא מהוקצע של אלי דראי כשהוא שר על מלחמה. אבל דווקא מהתמימות הזו יוצאות מספר שורות טעונות על נושאים של הרס, סבל, אחריות, זהות ותקווה בתוך מציאות של קונפליקט ומלחמות. השאלה המרכזית – "על מה

אורי כלטוב משתף בתסביך פסיכולוגי שבו ה”אני” חווה חוסר ביטחון, חרדה או פגיעות שמקורם בילדות, ומחפש הצלה או תיקון דרך הדמות האימהית. יכולים לפרש את השיר כתסביך אדיפוס, שבו הילד נקשר בעוצמה לאם ורואה בה מקור לביטחון ולסיפוק רגשי. כאשר

יושי שר פואמה אינטימית ועצובה שמתארת מערכת יחסים רומנטית במשבר – בין געגוע, הרגל, תשוקה עייפה ותחושת מחזוריות רגשית מעייפת. הטקסט בנוי כמו שיחה שלא התרחשה, שבה הרהורים פנימיים מחליפים דיאלוג ישיר, והירח – כמו בזמר עברי קלאסי – משמש

אושיק לוי בשחור לבן (בקליפ). שר טקסט מרובד  שמתמודד עם קיום שברירי, עם ציפייה לשבר וגם עם כמיהה סמויה לנחמה. השיר שואל שאלות, לא מצהיר. הוא מדבר על משאלות, סימנים, לחישות,  הכל מתרחש בין המילים – בין ה”אם” ל”כמעט”, בין

השיר "התנערי" על פי הפיוט  "לכה דודי", חיבור קבלי מהמאה ה-16 שכתב רבי שלמה הלוי אלקבץ בצפת  מופיע ממש לפני קבלת השבת. מדובר באחת מהקריאות הפיוטיות–משיחיות הכי חזקות במסורת היהודית, שמזמינה את "כנסת ישראל" – המיוצגת כבת מלך – להתעורר

השיר "הבוקר יאיר" של מיכל גרינליק, הוא עדות אישית ומטלטלת של התמודדות עם אובדן, אבל גם הכרזה נלהבת של תקווה, נשימה, ותקומה נשית–אישית מתוך שבר עמוק.(אחיה שאולי גרינליק ז"ל – נפל במלחמת 7 באוקטובר) זהו לא שיר "זיכרון" , אלא

טרנד שירי האמונה וההתעוררות של זמרים ישראלים לקראת חגי תשרי הפך בשנים האחרונות לא רק לביטוי רוחני, אלא גם לאמצעי שיווקי מובהק. מדובר בשילוב בין תוכן עם ערך תרבותי-דתי עמוק לבין מהלך מיתוגי שמתאים את האמן לרוח התקופה. שירי אמונה

אנוש את שירה בן שמחון שרים שיר כואב ואופטימי בעת ובעונה אחת — שיר שנכתב מתוך לב ישראלי פצוע, שמבקש להאמין שיש תקווה אחרי הכאב, אחרי המלחמה. הוא מתכתב באופן ישיר עם התקופה הקשה שישראל חווה בשנים האחרונות — מלחמות,

המשקפיים של נויפלד עם הזמרת אופק נחמן מבצעים בלדה עדינה, המשלבת דימויים מהטבע – בעיקר מעולם הים והאופק – כדי לבטא קשר רגשי עמוק אל דמות נשית צעירה ורוחנית, אולי בת, אהובה או דמות מופשטת של נשיות חופשית. השיר נע

הימים הנוראים מחזירים ל"אבא",  עניין כמעט אופנתי, שלא לדבר על שיווקי. "אבא" מבוקש מאוד בימים האלה. משה כורסיה זועק תפילה אישית, שנכתבה מתוך שברון לב, חרטה וכמיהה לחיבור מחודש עם האל לקראת הימים הנוראים. מדובר בשיר "תשובה"  – לא רק

חנן בן ארי שר מעומק הנשמה  שיר כואב, אישי, ואמיתי על חרדה קיומית, אהבה גברית, וחוסר השלמה עם אפשרות של פרידה מוקדמת מדי. הוא מתרחש לא אחרי האובדן, אלא בתוך הרגע עצמו של הסכנה – כשהאח יצא  למלחמה, אבל הלב

השיר של אלון אבוטבול,  שיוצא אחרי מותו הפתאומי,הוא מונולוג פיוטי, טעון ועמוק שמוביל אל תוך נפש של אדם שמביט על עצמו, על חייו, על בחירותיו – ומנסה אולי להשתנות, אולי להתנקות, אולי פשוט לשרוד. זהו מסע פנימי בין כאב אישי

הדואט של חן כהן ושירה זלוף הוא שיר אינטימי, שברירי ונוגע, שמעמיק אל תוך מערכת יחסים שנמצאת על סף התפוררות — לא בגלל אירוע דרמטי, אלא בשל שחיקה רגשית, ניכור, ותחושת ריחוק הולכת ומעמיקה. זהו שיר שמושר  בלשון רכה אך כואבת,

הקולות של יסמין מועלם ובן צור חוברים בקשר של דכדו לדואט המחבר בין שתי נקודות מבט – גברית ונשית – על חוויה משותפת של מציאות לא פשוטה, שמלוּוה בהתמודדות עם כאב, קושי, חיפוש עצמי ואולי גם קשר זוגי או אישי

חיבורים ושיתופי פעולה בז'אנר הים תיכוני יכולים להיתפס גם כמעשה אומנותי וגם כצעד של מסחור, ולעיתים הדברים שזורים זה בזה. אומנותית, מפגש בין אייל גולן לעדן בן זקן הוא מפגש ייחודי בו כל זמר נוגע ברובד רגשי אחר. מסחור –

ליאל כהן כתב שיר קטן במילים, אבל עמוק מאוד ברגש. המשפט "הניחי את עינייך בעיניי" הוא קריאה לקרבה אמיצה. מבט עמוק בין שניים – כמו לומר: “תני לי לראות אותך באמת. בלי חומות.” זו שורה מרכזית בשיר – לא רק

השיר של טונה (איתי זבולון) הוא ביטוי חד, אישי, ורגשי למציאות קיומית עמוסת קונפליקטים — חברתיים, רגשיים, פוליטיים, נפשיים — והצורך באהבה כעוגן בתוך הכאוס. ניתוח של השיר חושף שכבות רבות: בין ייאוש לתקווה, בין קולקטיב לאישי, ובין פופ להיפ-הופ.

אודי צברי מספר על התאהבות בשכנה החדשה שעברה לבניין מולו. הוא לא באמת מכיר אותה לעומק, אבל מתאר אותה בפרטים קטנים ויומיומיים – כמו השוקו שהיא שותה, הכלב והחתול שיש לה, והעובדה שאין "גבר בסביבה". "שוקו חם בקפה של אליעזר"

ארקדי דוכין הוא הכי רומנטי בעולם בבלדות האהבה שלו. שיר האהבה האינטימי הזה מוקדש לדמות נשית משמעותית –  אישה שהייתה לאוהב לעוגן. מדובר בשיר הודיה לאהובה שמצליחה לחולל בו שינוי מהותי. הוא נכתב כמכתב תודה טהור, אין כאן דרמה, אלא

שיר שנפתח צנוע בבוסה נובה, הופך להמנון קצבי מרומם נפש בשירת רבים. יושי מתכתב עם רוח המוסיקה הברזילאית השמחה והמרקידה. הוא יוצא ממציאות מבאסת ומביט לאופק מואר של התחלה חדשה. זהו שיר  אופטימי־זהיר שמבקש ליצור התחלה חדשה מתוך כאב לאומי