מה שהם אומרים עליה. רואים את חטאיה בעיניה. היא לא ממש שומעת. הם מכנים אותה "רוח רפאים מהלכת". שיגידו. עמוק בתודעה שלה היא יודעת, שנולדה להיות באזורי הסכנה. אהבה וכאב עשו אותה למי שהיא. בוערת מבפנים ועכשיו כבר אינה יכולה
חידוש: גברים בוכים בלילה בצמדים. החלוצים: ליאור נרקיס ורותם כהן. היכונו לצונאמי חדש באגף הים תיכוני. מה האסטרטגיה? אומנותית או שיווקית? צדקתם: זה ישדרג לשניים. ביחד, נוצרת כאן שכבת שומן עבה של רגשנות. שני קולות יפים חוברים לשירת הומה המקוננת
פי ג'יי הארווי, אמנית הרוק היחודית, בסינגל מתוך אלבומה The Hope Six Demolition Project, היוצא גם בקליפ בבמויו של סימוס מרפי – Seamus Murphy, שצולם סביב וושינגטון די.סי, השיר עוסק באזור ה – South Capitol בוושינגטון, מקום של מוות והרס,
הגיל אינו קובע. אלסיה קארה, סינגר סונגרייטר בת תשע עשרה בלבד, נשמעת בשלה מאוד לקריירה מקצועית. בסינגל שני אחרי "Here" מאלבום הבכורה Know-It-All, שיצא בסוף השנה שעברה, היא שרה בטון של ביטחון והחלטיות של מרדנות: We don't care what they
החיים זורמים בסבבה. נוסעים עם גג פתוח לסופשבוע בצפון. הכל כלול: שיער עף ברוח, צליל בוזוקי, גבר רומנטי, צימר באווירת שאנטי, בילוי במועדון. בונוס: זה גם עושה לה תחושת דז'ה וו. מה טוב ומה נעים שיצרני המוסיקה הים תיכונית חיים
הטקסט כתוב כמו לפי הזמנה. המזמין שולח מילים שהיצרן מתבקש להכניס לשיר – גן עדן, אור גדול, לב אכזב, ירח מחייך. "כשתחזור אל זרועותיי/ גן העדן יתקרב", שרה מאיה אברהם. מעניין? מיוחד? מקורי? – לא. אבל זה ככל הנראה סוג
לא קל לבנאדם. תחושת מחנק. פצוע מבפנים. דלתות נטרקות בפנים. מחפש ניצוץ של ביטחון, מחלומות גדולים נזהר, ועדיין מייחל לרגע מאושר. יכול להיות שהרגע המאושר הוא השיר הזה. תחליף להוצאות על פסיכולוג. כמה טוב שאפשר לשפוך את המועקות לתוך מעבד
אז מה מציק לענת אסתר חיטמן? שהכל חוזר על עצמו ואין מוצא? שהכיוון אינו משתנה? שאין שינוי? שהעולם קטוע? או שזוהי תחושה של ריקנות – "עכשיו חיוורת וריקה כמו אותה דירה שכורה" אולי ספת הפסיכולוג תבהיר את הביאוס ברזולוציות מדויקות יותר.
נדב פרסר לקח אחריות יצירתית על פרויקט הנשמע קונספטואלי – "שירי חורף" המושרים ע"י זמרות שונות, אלא שגם אחרי השיר השני, רעיון הבסיס נשמע לי יותר אצטלה שיווקית מאשר אומנותית. אשתמש בשורת ביקורת שכתבתי על הסינגל הקודם – "תוגת המתיקות
הטקסט הוא ניסיון להגיד משהו על תהליך שעבר כדי להפוך לאיש הומני, ש"מוכן להציל את העולם/ רק שמישהו ידאג להציל אותי". רצינות, הומור? לא זה ולא זה. מוסיקה: העיבוד וההפקה הג'אז-סול-רוק מהוקצעים – חזקים, מרשימים יותר מהמנגינה. קראתי שיחה עם
חוזרים לסוגיה הישנה: האם שירים שלא נכתבו כפזמונים ראויים להלחנה? המלחין עידו גונן אולי לא התעמק בשאלה, אבל לפי המוסיקה נראה שהוא התאהב בשירו של נתן אלתרמן. השיר מתאר סיטואציה של התבוננות בעיר בשעת לילה. המראות הנשקפים מבליטים את הראשוניות המופלאה,
ואז הופיעה המילה "אהבה". ארי גורלי לא סמך על הבנת הקורא. פיזר ערפל. כל מה שרציתם לדעת על אהבה, וידעתם. את הטקסט לא נשלח כמועמד לשיר השנה. אין עליה על האהבה, לפעמים היא טובה, לפעמים היא שורטת או מתחמקת או
ישראלים שרים באנגלית כשהם חווים את חווית הרוד טריפ על כבישי ארה"ב מאובקים, שטופים בהשראה ממוסיקת דרכים אמריקנית סגנון הפולק-קאנטרי-בלוגראס, שממשיך לנוע בדרכים כבר איזה שישים שבעים שנה. כשלקיבוצניק (קיבוץ דן) כמו עידו בנשלום, הלא הוא יאדו, אין שורשים-סגנון משלו,
עדן בן זקן מתבכיינת על כך, שהאיש החדש בחייה אינו מה שהיה הקודם. הכי קרוב לקודם, אבל לא בדיוק. "אני עוצמת את העיניים ורואה רק אותו". בשיר משורבטים משפטים מכלילים ללא קשר: "הרגש כל כך יקר/ שהיום כבר לא מוצאים
"זמן גרם לך להרגיש שהשתניתי". זה הניסוח הנכון? הכול באשמת הזמן? לא היו גורמים אחרים, שהמאיסו אותה עליו? אולי פשוט לא התאימו זה לזו? אולי ההרגל הרג. כותבי הטקסט, העדיפו לדלג על הסיבות האמתיות. שרבטו משהו על זמן למרות שמדובר
עזה כמוות האהבה, שורפת עד כלות הנשמה, יש בה אש של טירוף. ריטה נתנה לדמיונה להפליג לאזורי תשוקה פואטיים, שמפעילים את כל החושים. המתוק שבשפתיים, לחש הרוח, המגע השורף. היא עפה על מטאפורות של תאוות האהבה. מי שיגיד – מתאים
סיפור שגרתי מיומנה של דניאל מזוז על אנשים צעירים שמגלים פתע, אחרי שעזבו את קן ההורים, שהחיים אינם גן של שושנים. לא ברור אם מזוז מנסה לגעת בנושא באופן רציני או הומוריסטי-מחויך. מדברת בשם הרבים ("עובדים קשה"") ועוברת ללשון יחיד
מנהרת העצבות, שבסופה אור. שיר של נוחם, פיוס, עידוד, סבלנות וסובלנות. ניסיון לצאת מפחדים ומסכנות לדרך חדשה שמתחילה בשליטה עצמית והמשכה חיבור לרוח הניגון. אלעד טרי מתחיל מאופק, באווירה אפלולית, ועולה על נתיב של מעין גוספל קצבי בקולות שמצטרפים, עוטפים
מארינה מקסימיליאן שרה בעידון שקט, במנגינה קסומה חשבון נפש מנקודת זמן בהווה. על המאזניים מונחות טעויות העבר מול תקוות לעתיד. השירה המאופקת נובעת מכך, שהמילים אינן משדרות תחושה של תסכול או מרירות. היא לוקחת אחריות על מה שעשתה או חוותה
תביטו בקליפ הזה. כמו השיר גם הוא משדר רעננות מלהיבה עם כל הטריקים הוויזואליים שבו והכפלות הידיים שיצרו אמי הוידיאו Greg ו – Lio . הזמרת הצרפתיה הצעירה Jain מגדירה את עצמה כ"ילדת העולם" בגיל תשע עברה משפחתה להתגורר בדובאי שם
יובל דיין עושה שימוש מופרז במטפורת האור בשיר על יחסים במשבר, המוטיב הזה (אור) הופך לעיקר. יש בשיר "שמש" ו"ירח" וגם "אין לי אור משלי", "קרניך הגדולות" ו"אלמד לזרוח". השיר עמוס במטפורה הזו, והטקסט מתמסמס בקולה הרך והשברירי, שאינו מצליח
חיפשתי בנרות שיר כזה. לפעמים יש תחושה שאתה חי בחברה של אנשים שטחו עיניהם לראות את המציאות, והם רואים את מה שטוב בעיניהם, משיחי שקר, מחרחרי מלחמות, פוליטיקאים קטנים שמתלהמים, קהל עדרי שממשיך לחגוג כאילו הכל טוב. בא רועי צמח,
ניסיתי לחבור לירושלים של מטה ולירושלים של מעלה של האחיות ג'משיד. נשארתי בין ובין. לא חם לא קר. טקסט חלקי לא יספיק לי. מלודיה רזה – לא תספק. "האוויר החלקי" מצד אחד, הרצון להיות על "קצה ההרים" מצד שני אינו
מה שעושה יום גשום בלונדון לנפש. Thoughts keep driving me insane .מחשבות ממשיכות להטריף את הדעת. צמד Marbl, מוריה אור ויונתן מימון, מביעים תחושות געגועים על רקע לונדון האפורה. מוריה אור שרה אמת כואבת. "את כבר אינך שלי/ הנה זה חוזר/ כמו
המשימה של אמיר אטיאס מבית הבובות בחידוש שיר האהבה הנואשת הייתה להגיע לרמות תחושתיות שיפגשו את המנעד התחושתי של יסמין לוי. כל קשר בין הסגנונות – מקרי בהחלט, אבל העמדת הביצועים זה מול זה, תוך הענקת מעטפת ספרדית לשיר – סקרנו
"אופליה היית במחשבתי כמו סם", שיר חדש מתוך "קליאופטרה", אלבומה השני של "הלומינירס", להקת הפולק-רוק מדנוור קולורדו, שמזכיר מאוד את Hey Ho של 2012 , שיצא באפריל. "אופליה" מגיעה במשב רענן המזוהה ברקיעות, מחיאות כפיים, בהרמוניות, בקצב בשירה המתכוונת מלהיבה
ענת מלמוד בחרה בשיר של אברהם שטרן (1907-1942), המכונה "יאיר", לימים מנהיג מחתרת הלח"י, שכולו אהבה לארץ ישראל ומחויבות עמוקה כלפיה. השיר עוסק בקשר שבין אדם, אדמה ודם. הוא מדמה אהבת בשר ודם של טקס-ברית נישואין בין אישה לגבר ליחסי
מה הוא לא יעשה כדי להשביע את עצביו הרגישים של מי שאיתו. עיצב שיר במיוחד לאוזניו, לקח את המידות הנכונות, רקח את הצלילים. אפילו אינו זקוק לפסנתר. יש לו את שפתיו ואוזנו. זה מספיק. הוא יהיה עדין וקשוח, יעשה מה
עידן רייכל בוחן מצבו בהווה ומתגעגע לעבר. "תמונה דהויה" עושה לו את זה. גם "ריח ערב שבת". השינויים: "אין כבר סודות בלחישה", וכשהופכים "גדולים" – "אור דולק מתחת לשמיכה". הגעגועים אינם מרפאים, הלב הפצוע מחפש "יד חמה", ויש רגע ש"הכל
זה שיר "מזרחי" באנגלית. הבחור הרוס עליה, בונה עליה, כי היא תציל את חייו. בלעדיה – ישתגע. למרות שאין ביניהם עדיין כלום, הוא כבר מבטיח שלא יעזוב אותה לעולם. כן, עוד כותבים שירי אהבה משומשים כאלה, בתקווה שבאנגלית זה ישמע
