"יאללה בלגן", צעקה עדן בן זקן. המופע היה מה-זה-בלגן. רקדנים פיזזו בלי קשר לשירים על במת T. די.גיי עלה לתקלט על שיריה. תאורת רצח, תמרוני עשן. תזמורת עשרה נגנים נתנה בראש, שלושה זמרי ליווי שנשמעו חלש, שלל אפקטים וקונפטי בסיום.
"לזאת שניצחה" יש לב גדול, כל כך גדול שהיא עושה בו שימוש סיטוני לאורך האלבום. רוב הטקסטים הם מניפולציות על דמעות-כאב-לב. בשיר הפותח, "בוא ניסע לים", ניסה אבי אוחיון לא לשעמם את עצמו ויצר תחכום לשוני כזה: "גם בלילות קרים/
הפופ הים תיכוני המקומי מוצף שירי וידוי של נבגדים ונבגדות. היוצרים מייצרים מוצרים רבים מהזן הזה. בתוך עמם הם יושבים. נבגדת מתבכיינת – פוטנציאל מסחרי. עדן בן זקן אינה בררנית גדולה בחומרים שמועברים אליה. מגלמת את הנבגדת שבורת הלב ומקוננת
