עדן חסון

הוא יהיה התרופה שלה, היא תהיה הצרה שלו, הוא יזרום לה בורידים, בעורקים, יהיה הצבא שלה, החייל שלה, היא תהיה השתיקה שלו, התפילה שלו. שנרגיע? אני רגוע. הבחור בוכה ומתרפס, לפי השיר – יזחל על ארבע. והיא? לא יכולה שלא

רואה לו בעיניים מבט שמפיל אותה בפח. מה קרה? כל שהמאזין יודע שהיתה "סערה". מה מאחורי הברקים והרעמים? פתרונים למור או לכותב השיר עדן חסון.  לפי דף המידע שנשלח חסון שידך את מור, התגלית שלו, למשרד "שרית הפקות". מור העלתה סרטונים לרשת

בתוך הנוף – קצב לטיני מלטף לו את התוף. עדן חסון צובע את הנוף שלו הכי מחושב, הכי מוקפץ – לפי רוחות האופנה הנושבות. כשמדובר על חישובים לקראת הופעות הקיץ – אין כמו שידוך עם עדן בן זקן. שילוב מנצח עוד

למה הם רוקדים, ועוד בחיוך "מלא שיניים"? ומה בדיוק היא אומרת עם העיניים? לפי השיר, לא ברור אם רע לה או טוב לה, ומדוע הוא עובר מגוף שלישי (היא) לגוף שני (את/ אתה) עזבו טקסט. חסון משרבט סיפור מופרך, כשהמטרה מקדשת את

ודוגרי ותכלס – אין לו ראש למלחמות והכל תקוע, לא חייכה שבוע, ולידיעתה – כתב שיר על זה. ואללה. הברקה? שטויות, שטויות, שטויות. הנסיך החדש של הזמר הים-תיכוני שולף טקסטים אפילו לא מהמגירה, אולי מהשרוול. כבר כמה ימים היא נראית אחרת,

פאר טסי הופך לאט בבטחון למלך הדואטים של הז'אנר הים תיכוני. לאחרונה סקרתי ארבעה – עם עדן בן זקן, פבלו רוזנברג, מאור אדרי, ניר מנצור, במסגרת פרויקט "הפוך לשנינו", ועכשיו עם שרית אביטן. מה פשר הדואטים? כי טובים השניים מן האחד

הוא התבאס מהקודמת ומקדם את החדשה שוברת הלבבות, נכון שכבר נמאס לו "ליפול מאהבה" (Falling In Love תרי משמע) אבל לחיי החדשה – ירים כוס לחיים ואף יבקש בשבילה שיר מהדי-ג'יי. קשה לו לשחרר, אבל הערב יזרום לו בסבבה, מרגיש

האגו שלו שתלטן, איך נתן לה ללכת, אבל איפה האגו הזה, כשגם את שיר הכאב שלו – היא שרה ולא הוא. נו, מה אם אמינות? נוי פדלון, במקום להשאיר את השיר  לזמר ממין זכר, החליטה שהיא תבצע/תקליט אותו. לפי דפי הקומוניקט

עדו חסון שר בפרץ רגשות את כל החולשות-סתירות-תאוות שבו, מצב של חוסר יכולת למקד את עצמו, לייצב את תפקוד המוח. נדיר למצוא שיר על ה"אני"  בז'אנר הים תיכוני הזה בין עשרות ומאות המתייפחים על מר גורלם כגברים ננטשים. חסון מתיפח על עצמו.

הז'אנר המכונה פופ ישראלי ים תיכוני (ובטעות "מוסיקה מזרחית") מחולק לשניים: שיר שמחה לכפיים ולחתונה ושירי גברים בוכים בלילה על נטישת האישה. עדן חסון בחר לסלסל את שברון הלב של מי שמשתפך מול מי שעשתה לו גם טוב וגם רע.

חדש במוסיקה הים תיכונית: לא גבר יחיד בוכה בלילה. טובים השניים הבוכים מן האחד. מה הטרנד הזה של דואטים? מה קרה שמצרפים קולות? הרי מדובר בזמרים ליגת על. לא מספיק קול אחד כדי לדאוב את נטישת האהובה? אגב, גם כך

איך תלך לישון הלילה לבדה? תעמדו בפרץ הרגשות הזה? עדן בן זקן למדה לעשות את המעבר החד משירי חאפלה  מקפיצים לבלדות זולגות דמעות על יחסים על הקצה. את המנעד הקולי היא כבר אינה צריכה להוכיח, יש לה את זה, הגם שלעיתים

שיר שכולו עצבות של געגועים: מרחק הזמן מייצר אידיאליזציה של העבר (ילדות) מול ההווה (בגרות) המאכזב, הניתוק ממי שנפשו יוצאת אליה, הנוף שהשתנה ("את העצים הירוקים החליפו בניינים כל כך גבוהים") ומציאת מפלט באמנות. המנגינה, הטון, הסלסול ממלאים את הטקסט