קרקס

צוקרברג מכין את הזירה למעשה אהבה. האירוע מקבל דימוי של הצגה בקרקס. שלא כמו בקרקס – לא יתרחש כאן מעשה של אילוף, כי "אי אפשר לרסן גאווה", אלא מעשה אהבה חד פעמי אטרקטיבי שאינו נגוע בגילויים של רגשנות ופגיעות, ובכל

סי היימן מנסה לחדש ימיה כקדם בשיר מחאה, המערב את ההצגה הקיומית של הכלל  (רודפי כסף, מובילי דעה קדושים, שנאה בינינו) ובין ההצגה הפרטית שלה (אהבה מתחמקת). המטפורה שנבחרה לחבר  נדושה למדי – "קרקס". הטקסט  תפור מדי גם לשונית –