שלא אשכח: רצועה 13 אינה מופיעה ברשימת השירים על העטיפה. למה מסתירים את הבונוס? וזה חתיכת בונוס – Moves Like Jagger להיט הפופ דאנס האולטימטיבי עם כריסטינה אגילרה. אבל גם אחרי 12 שירים אי אפשר להסתיר את העובדה שזהו האלבום הכי פופי שמארון 5 הוציאה מעודה. הוא נפתח בקצב רגאיי תוסס של One More Night, ("אני נשבע שאמות רק להישאר איתך עוד הלילה") שעושה חשק להישאר במסיבה הקייצית למרות קלילותו.
מארון 5 כנראה הבינו בזמן הנכון שלהצלחה יש מקדמים. לך על פופ קליט, קח את המפיקים הנכונים (מקס מרטין שיותר מאשר מכיר את בריטני ספירס…), שלב להיט היפ הופ בצורה הכי ידידותית – Payphone, המארח את הראפר Wiz Khalifa. כמובן, הצלחה כזו לא תיתכן ללא הקול הגבוה והעשיר של הסולן אדם לוין.
שם האלבום – "חשוף מדי" הוא כמעט הצהרה שלאחר הצלחה. לא לשכוח ש- Moves Like Jagger נמכר בלא פחות מ-8 מליון יחידות וההרכב נחשף בזרקורי ענק לתקשורת. לא יודע אם כל השירים כאן מגיעים לרמות הלהיטיות של Moves Like Jagger ו – Payphone, אבל הסך הכל – פופ דאנס אפביט מחניף ברמות. Daylight הוא עוד פוטנציאל לעוף לשמי ההצלחה – הסיפור החמוץ מתוק הזה שנבנה אט אט במתווה מלודי ששום תחנת מיינטרים לא תעמוד בפניו. Lucky Strike – יותר אפביט, יותר רוק, יותר מתקרב לסגנון של מארון 5, ועדיין שומר על המומנטום הפופי הקליט של האלבום.
ב – The Man Who Never Lied, אדם לוין משחק את תפקיד הגוד גאיי ביחסים איתה. מוסיקלית – ממשיך את הקצב והתנופה של השיר הקודם. ובמילים פשוטות – לא מנמיכים גובה. יש ירידה מסוימת ב – Love Somebody , ואז מגיע הפלצט הגבוה high-pitched falsetto) ) ב – Ladykiller, שמעניק צבע סול מסורתי למוסיקה של מארון. Fortune Teller , מגיד עתידות הוא מהטקסטים האיכותיים בדיסק, וגם כאן לא הייתה מגמה לייצר את הלהיט הבא. Sad הוא בלדת הפסנתר של הדיסק, לוין בשיר תחושתי שחושף חששות בטון של אמת שהתחושה לא תחזור. "אני פוחד עד מוות שלא יהיה עוד משהו כזה".
Tickets ("יש לה כרטיסים להצגה שלה") מחזיר למסלול המיינסטרים הקליל בשיר פופ-טכנו חמוד. המסיבה נמשכת כמעט באותו קצב ב – Doin' Dirt, והנה עוד להיט היי אנרג'י פוטנציאלי, שמתחנן לרמיקס דאנסי. אלבום הפופ של הקיץ הזה. חלון פתוח, במכונית, בריזה נעימה, צעיר ומשוחרר. קליט ומחניף.

Payphone