בפרק "חדשות" פונה יוני רכטר לציבור הגולשים: "מאז ה 24 בינואר 2009, היום בו הופיע המשפט האלמותי – "אני שמח להזמינכם לאתר החדש. בשבילי זהו רגע מרגש", לא הראיתי באתר הזה שום אות חיים (הדגשים שלי – י.ח.). היו לכך מספר סיבות, כשהעיקרית בהן היא עומס. השנה האחרונה הייתה מלאת פעילויות: העלאת היצירה 'איתמר פוגש ארנב' לפי טקסט של דויד גרוסמן, מפגש עם דניס רייס, זמרת מברזיל, הופעות עם אסתר עופרים ושלומי שבן ועם ההרכב הקבוע איתו אני מופיע מזה כמה שנים, וגם 'בצבע אקוסטי' דואט ג'אז עם יוראי אורון. השתתפותי באתר בתקופה זו הייתה פסיבית: ביקרתי בו כמעט מידי יום, והקפדתי כמעט תמיד לענות על מכתבי הגולשים שנשלחו אלי באי-מייל. עתה לתחושתי, הגיע הזמן לעשות מעשה: הייתי רוצה לשמוע מכם מה צפיותיכם, לקבל מכם רעיונות לנושאים ולשמוע אם יש לכם דעות משאלות וכו'."
ככה: תירוצים של "הייתי נורא עסוק", כמובן אינם מתקבלים. צריך לזכור שהחיים המוסיקליים נמצאים היום עמוק בעולם הוירטואלי, ועל אתר מוסיקה – יש לשקוד וטפח.
אין לי בעיה לנדב עצה, אם יוני רכטר מחפש דרכים לקרב את הגולש לאתרו: אז כן, צדקת יוני – העיקר זו המוסיקה, אבל איפה המוסיקה באתרך? והרי לשם כך התכנסנו. לא? באתר של מוסיקאי – אני מחפש קודם כל מוסיקה, בצליל, בקליפ, בוידיאו. יפה שיוני סוקר בעצמו את מיטב אלבומיו ויצירותיו למן "כוורת" ו"ארבע שערה אוקטבות" דרך אלבומי הסולו, אלבומי אריק איינשטיין, גידי גוב, הכבש השישה עשר, עלי מוהר – אבל בהעדר דוגמיות, החיים בעידן שלנו – משעממים. מה לעשות: התפנקנו. גם גלריית תמונות הייתה יכולה לסייע לרכטר להפוך אתרו לאטרקטיבי יותר. וכשמדובר בשירות חיוני כמו "תווים", אפשר היה להיות יותר לארג'. במילים פשוטות: יש עבודה. נ.ב. כדי לפצות את הגולשים באתרו – הקשיבו מטה לאחדים משיריו היפים.
