מה הפער בין "אהובי" ל"אהבה"? הוא מתנהג חביב, חברי-סימפטי שכזה, אבל בפועל שום דבר שהיא רצתה שיקרה – לא קורה. לא מתרחשת המשיכה שנקראת "אהבה"? מאיה פסטרנק מביעה בשיר הנוגה הזה תחושת החמצה של אהבה שמסרבת לשבוק. יש סיבה לפגישה ביניהם, אבל היא (הפגישה)  הופכת בעיניה שגרה מבאסת ומתסכלת. עם ערב היא באה לנגן איתו, הוא דאג לסרט טוב, והיא עדיין ממתינה שזה יקרה, שהלבה הרגשית הרותחת תתפרץ.
הנרטיב מושר בעצבות מבוקרת, כמעט אפאטי, אין כאן דרמות, אין דמעות, יש איפוק שאולי מגיע מתוך השלמה ממצב חסר אופק, משקף את שיגרת היחסים ביניהם. רק ב"לפעמים כשאנחנו מחזיקים ידיים, אז אני עדיין מחכה שזה יקרה" – שומעים התרגשות קלה בקולה. הטון והמנגינה העדינים משדרים את תחושת האין אונים ברגישות יפה. העיבוד למיתרים (המעבר) מעניק נדבך דרמטי אפקטיבי.  

אהובי הערב רד ואני באה / לנגן איתך כמו תמיד/ מצאת שוב סיבה טובה לקרוא לי
אהובי מה נעשה אחר כך/ נדבר מה שתגיד/ הבאת סרט שאני אוהבת
לפעמים כשאנחנו מחזיקים ידיים/ אז אני עדיין מחכה שזה יקרה/ המילים ההן שלא באות בינינו/ עוד יום סוגר עלינו
אהובי אם רק יכולתי לוותר עלינו/ אין לזה עתיד רק שניים בינתיים/ מסרבים לגדול כמו תמיד
מה ננגן הערב אהובי/ נגן לי את השיר שלי/ ותן לי להגיד
לפעמים כשאנחנו מחזיקים ידיים/ אז אני עדיין מחכה שזה יקרה/ המילים ההן שלא באות בינינו
עוד יום סוגר עלינו/ ועל כל מה שאף פעם לא נהיה
אהובי הערב רד ואני באה/ לנגן איתך כמו תמיד
מצאת שוב סיבה