קודם כל הראש. תביטו בראש. שינוי – לא? חיצוני בלבד? חיצוני בלבד. כי בפנים (הראש) זהו אותו ראש-נתן-גושן שאומר – טקסט לא חייב להיות חכם או מתוחכם. חשוב יותר שנשמע אותך דרמטי-נוגה-סובל. אדם בתוך עצמו הוא דר. כמה "אני" יש בשיר הזה. אני כזה ואני כזה – מלא שטויות, דרמטי ואדיוט, הרבה דמויות, אבל האמת היא שהגוף רועד, אבל לא מודה שבפנים מת מפחד (גבר לא?) וגם מבקש עוד ועוד. הבנתם את גושן? הייתי קובע לו על ספת המטפל בנפש, שיפתור לו את החידות. הטקסט הזה מערפל.
מוסיקה: אותו ראש. למי שאינו מאמין לו: בלדת הרגש והביצוע האקספרסיבי נשמעים דרמה אישית. האם היא באה ממקומות שמתחת למיתרים? האם זו רק אחיזת אוזניים? אתם חושבים שיש לי תשובה מוחצת? יוצא אצלי זכאי מחמת הספק: וכפי שכבר כתבתי פעם – גם הפעם אתמסר בקלות לטון המיוסר, לקול הגבוה מלא ההבעה הנואשת, למנגינה הנוגה. להפקה המחניפה.

אני מוקף במחשבות / אני סופר את הדקות / אוסף שברירים של זכוכיות מהרצפה / ומאבד את הגבולות כשהצלילים והריחות תופסים מקום על הקירות והתקרה
אני כל כך מלא שטויות אני דרמטי ואידיוט / ומחייך בין השורות בלי מטרה
אני כל כך הרבה דמויות / אבל מוצא את האמת כל כך ברורה
וחוזר בחזרה כי קצת רציתי עוד/ וטוב לי עם הכל אבל עדיין שוב ביקשתי/ עוד…
אני מדבר במעשים/ אני לבד לרגעים/ ביני לכל האנשים יש קו ברור
אני אחד בסך הכל / והלבד שלי גדול / ולפעמים גם מספר את הסיפור
וכמו אידיוט אני רוקד וכל הגוף שלי רועד / אך לא אודה שמפחד משום דבר / אם על היום אומרים תודה/ אין לי מילה על הפחדים מהמחר
אני מודה שבלילות תמיד רציתי/ עוד
וטוב לי עם הכל אבל עדיין שוב ביקשתי/ עוד, עוד/ תמיד רציתי / עוד
וטוב לי עם הכל אבל עדיין שוב ביקשתי/ עוד, עוד
מודה שבלילות תמיד רציתי
אני כל כך מלא שטויות / אני דרמטי ואידיוט
ומחייך בין השורות בלי מטרה/ אני כל כך הרבה דמויות אבל מוצא את האמת כל כך ברורה/ וחוזר בחזרה / כי קצת רציתי/ מודה שבלילות תמיד ביקשתי/ וטוב לי עם הכל אבל עדיין שוב ביקשתי/ עוד