אחמדניג'ד מככב בשירים. למה חייבים להזכיר את האיום הקיומי בשמו? הנסתר לפעמים חזק מהגלוי. רפאל עמנואל רן לא התאפק. אקטואליזציה היא חלק משיר המחאה. במחאה אתה חייב להיות פסימי כדי להגיע לאופטימי. העולם נשאב לחור שחור, יש התלקחות במזרח התיכון, על שלום נשלם בריבית, אבל גם אהבה. אהבה תנצח. אפילו קצת אהבה.
אם היו מפרסמים מודעה לאודישן לגילוי הבוב דילן המקומי – רפאל עימנואל רן היה מתייצב בראש התור. הבחור שמציג עצמו כ"נווד שמחפש אדמה ובית ליצירה", "התכתבות בין העיר למדבר", "מחאה ואהבת ישראל", אפילו מזכיר באינטונציה את היוצר ששינה את פני התרבות. בואו נגיד שרפאל-עמנואל-רן-דילן נשמע כמי שספג יפה את רוחו של המשורר האמריקני, והתוצאה בעברית – אינה רק חיקוי של התבטלות. יש בו גם משהו משל עצמו ואפילו מידה של מאיר אריאל. תודעתי המנומנמת התעוררה בחדווה למציאות שאנטיית של הרן, שהיא יותר אהבה מאשר חרדה לאפוקליפסה עכשיו. כמו שאמרנו: אתה חייב להיות פסימי כדי להיות אופטימי.
באופן גורף יש דעה שסוברת/ היקום מתרחב כנראה זאת אומרת/ שאפשר להתחיל בספירה לאחור/ ממילא נשאבים אל החור השחור / ובצורה נקודתית ממשיכים המומחים/ בלשון מצוחצחת וסבר פנים/ דאגה אמיתית שניקח בחשבון/ התלקחות רבתי במזרח התיכון/ את מס השלום נשלם בריבית/ לא נותר לנו על מי לסמוך אלא/ על ארצות הטמטום והברית/ שהופרה נשכחה נשברה/ והאל מתבונן רק כי אין לו ברירה
צא מתוך הסרט/ אם הכלי שבור אין אמונה/ וקל יותר להדביק ולחבר/ אם ניתן קצת אהבה
וגם קראתי ראיון עם איש הרוח שניזון/ מהספרים שהוא כותב על הסכסוך בטון נוקב/ על יחסי כוחות שווים על זעקת המדוכאים/ על איך עוד עשרים שנה כבר לא תהיה כאן מדינה /ועוד אחד אחמדניג'ד שמאיים שעוד תרעד האדמה/ והוא ימחק את האומה בלחיצת כפתור תמימה/ ויביא את הסוף המר אל מקומו בשלום/ אבל אני אומר
צאו מתוך הסרט/ אם הכלי שבור אין אמונה/ וקל יותר להדביק ולחבר/ אם ניתן קצת אהבה
זה מה שהם אומרים…/ וגם אצלנו בשכונה יש אישה שמתקשרת / עם רוחות שלא רואים בעין וזה מה שהיא אומרת/ בעידן החדש הופך הרוב למיעוט הערב רב המזדנב/ והאיש הפשוט מקיץ משעבוד תודעתו המנומנמת/ ומתעורר למציאות שהיא את עצמה חולמת/ ואף על פי ולמרות שזה נשמע אמיתי/ את השקר הבא הייתי חייב להמציא/ בלי לחפש עוד תירוץ או לשחד בסיבה/ לשכוח מה שאומרים ורק לתת אהבה
