ברוך השב לדפי ההיסטוריה של הרוק. חיכינו לדיוויד בואי הזה. היפה במוזרותו. דיוויד בואי שכמו עולה-מהדהד מן השבעים, תחילת השמונים, בצליל הרוק-אלקטרוני הזה, מעורר זיכרונות מברלין במשמעות של walking the dead המת המהלך ברחובות העיר הגרמנית בשיר Where Are We Now?
גם השיר הלפני אחרון You Feel So Lonely You Could Die מחזיר לדיוויד בואי שרצינו לחזור אליו. אתה מרגיש כה בודד, שאתה יכול למות. שיר שיכול להיות בן זוגו של Rock’n’roll Suicide מ"זיגי סטארדסט" – טון זעקת החמלה המוכר של אז "השכחה תבעל אותך/ מוות לבדו יאהב אותך" – כמה כאב מגיע מהשיר הזה.
זהו הכי דיוויד בואי שאהבנו לשמוע, שחיכינו לשובו. לחצו 11 – How Does The Grass Grow.הוא עוסק בג'נוסייד אתני. שיר סוער. עם ה"לה לה לה" שמזכיר את ספידי גונזלס.
14 שירים שמחזירים את בואי מן הכפור – מושחז, נועז, טעון מבחינה רגשית, אינטלקטואלי להפליא, מוסיקלי משונן – והוא אינו פוסח על עברו, אולי אפילו רוכב על המיתוס עצמו, כדי להיכנס לשדה הקרב של המאה ה -21.
האלבום נפתח בפאנק-רוק ראשוני של  The Next Day שנכתב על רודן של ימה"ב. בואי שר: "Here I am, not quite dying, my body left to rot in a hollow tree" –  "הנני כאן, לא ממש גוסס, הגוף שלי נותר להירקב בעץ חלול"
Dirty Boys מעוטר בצליל סקסופון בריטון, כאשר בואי מתאר סיטואציה של “When the die is cast and we have no choice, we will run with dirty boys” – "כאשר הפור ייפול, ולא תהיה לנו ברירה, אנחנו נאוץ עם ילדים מטונפים"
The Stars Are Out Tonight הוא הסינגל השני שיצא לקראת האלבום. משקף את המצב הנצחי של סלבריטי. שורות העוסקות במגנטיות מסוכנת של כוכבים – "ששורפים אותך עם החיוך הזוהר, ולוכדים אותך עם עיניהם היפות"
Where We Are Now – הסינגל הראשון. ברלין של פעם עשתה לו את זה. חוזר אליה כדי לשאול – ואיה אנחנו היום? בואי מתאר עצמו כאדם אובד בזמן, והשיר הזה מצלצל כזיכרון מלנכולי, במשמעות של זמן + מקום שמבטאת נוסטלגיה אישית מאוד. לא דרמה גדולה. שיר "קטן", פואטי, מסתורי שהשאיר אותי בתחושת כמיהה לעוד.