בשיר אחד מנסה מירב פלדמן להכיל עולם ומלואו, ונופלת למלכודת התובנות השחוקות ביותר, מהזמן היקר שאוזל, דרך החברה שלוחצת, האינדיבידואל שנלחץ והפסיכולוג שאומר שצריך להרפות. גם הכתיבה אינה מלוטשת: "תמיד להיות מהטובים שלא חושבים" מה זה? מי שלא חושב לא יכול להיות טוב. אולי התכוונה ל"לא חופרים". ומהי "הבובה הרעה" בפנים? האם היא קוראת לה למרוד? אם כך, מה רע במרידה?
וגם – השיר אינו קוהרנטי: באמצע עוברת פלדמן לעניין אהבה בינה ובינו, מבקשת מהאוהב להתחשב בחולשותיה האנושיות. בית שהייתי מנפה מהשיר, כי הוא נשמע מאוד לא שייך: או שאת כותבת פילוסופיה-פסיכולוגיה באגורה שחוקה על התנהגות או שאת נכנסת לסיפור הפרטי. שני החלקים אינם נדבקים.
מוסיקה: פתיחה מיתרים יומרנית מקדמת כביכול סערת רגשות שנעה על מנגינה וקצב קליטים שמתיידדים בקלות נסבלת על גלי רדיו האפ.אם בנסיעה, אלא שהתחושה היא שפלדמן מנסה להפוך בעיה אישית למלודרמת פופ לא אמינה על גבול הקיטש המיופיף.

הזמן נוזל לי בין האצבעות / בתוך מגדל של תבניות/ רק לא לצאת מהקווים/ תמיד להיות מהטובים שלא חושבים
יש שם בפנים בובה רעה/ שמחכה לי שאקרא/ לא לקלף את הקליפות / שלא יראו מה אין לראות, מסכות
אז צריך להפסיק להחזיק חזק חזק/ רק לתת לראש לנוח גם כשלא בטוח/ כן צריך להפסיק להחזיק חזק חזק/ את הדרך מאבדת אבל כבר לא פוחדת בכלל
אולי תסלח לי, בן אדם/ הוא גם טועה, אדיוט מושלם/ רציתי רק להיות הכי / אולי בסוף תאהב אותי, רק אותי
הזמן נוזל לי בין האצבעות / טיפות קטנות של כוונות/ הוא רק צועק תיק תק תיק תק/ חושב שפצע זה משחק, זה לא נמחק/ אז צריך להפסיק להחזיק חזק חזק…