קולו הדואב של יהודה פוליקר שר על ילדותה של אישה קטנה. "לאן את נוסעת, הנצח הוא רק אפר ועפר שנים עברו וכלום עוד לא נמחק". מנגינה מינורית, צליל אקורדיון, טון קודר. זהו פוליקר באחד השירים המצמררים שנכתבו על-ידי אחד מהבנים של דור השואה, שחווה בעיני רוחו את חוויית הגהנום של אמו. "קחי מעיל, יהיה לך קר", הוא מציע לה.
שיר שכתבו יעקב גלעד ויהודה פוליקר, אשר  נכלל באלבום אלבום הסולו השלישי של יהודה פוליקר, שהוא מעין מסע אוטוביוגראפי לעבר של נציגי הדור, שחווה את הצער הגדול. מסע בזמן שלו,  נגיעות בחוויה טראומטית, וצליל שצובע את השירים בתחושותיו. מסע שהחל בעקבות תכנית הרדיו  ''אחרי המלחמה'', ששודרה בגל''צ ביום השואה של שנת 1986. פוליקר השמיע בתכנית ההיא מספר שירים חדשים, שיופיעו כעבור שנתיים באלבום הזה, שחלקו עיסוק אישי בטראומת השואה, ברטרוספקטיבה לילדות.
השיר הזה הוא הצער בהתגלמותו, שחודר ומחלחל ומגיע עמוק לחדרי הלב של הילד שנראה על תצלום עטיפת האלבום – (צילום : יאן סאודק) יושב על מחסום מול קטר רכבת החולף על פניו, ושל כולנו. 

יום אביב ריחות לילך / בין חורבות העיר שלך / יום יפה לדוג בנהר / בתוכי הלב נשבר / שם הייתה ואינה / ילדותך אישה קטנה / אנשים שאיש לא מכיר / אין אפילו בית שיזכיר
ואם את נוסעת לאן את נוסעת / הנצח הוא רק אפר ואבק / לאן את נוסעת לאן את נוסעת / שנים וכלום עוד לא נמחק.
קחי מעיל יהיה לך קר / כסף כיס, גביש סוכר / אם יהיו קשים הימים / הזכרי בי לפעמים / ואם זה עוד מסע נואש / אל הצריף, אל המגרש / במסילת העיר הישנה / איש לא יחכה בתחנה.
ואם את נוסעת…
מי ימתיק לילותייך / מי יקשיב לביכייך / מי ישמור צעדייך בדרכך.
לאן את נוסעת לאן את נוסעת / הנצח הוא רק אפר ואבק / לאן את נוסעת לאן את נוסעת
שנים וכלום עוד לא נמחק.
קחי מעיל יהיה לך קר.